עוגת דבש

מילים: יוסי בנאי

כשאני זוכה לתגובה בסגנון של ״אולי אם תכתבי על זה, זה יעזור לך״ מצד האיש היקר, אני יודעת שאני בצרות. אז נכון שתקפה אותי היום איזו דכדכת, אבל מה עם קצת אמפתיה (שלא לומר איזה מסאז׳ מפנק)?

לדעתי, זו בכלל אשמת החגים. זה עתה התחדשנו בעוד שנה, והנה עטים עלינו הימים הנוראים (אגב, שם נורא!), הבאים עלינו לכלותינו. מאז שהייתי קטנה הילכו עלי אימים עשרת ימי התשובה. החל מלדמיין את ההוא שם למעלה, יושב על כסא הכבוד עם הזקן הלבן וכל השאר, יושב ומודד על כף המאזניים את כל חטאינו וחורץ את דיננו לשבט או לחסד, וכלה בסיפורים על המנהג המבעת של תרנגול הכפרות. אז בין הדרמה בבית המשפט העליון לבין הגרונות המשוספים של תרנגולים חפים מפשע, לא מצאה נפשי מרגוע.

במשפחתנו המורחבת יש המציינים את יום הכיפורים בצום ותענית ויש המציינים אותו במשחק פוקר מסורתי על כוס ויסקי ונקניקים משובחים. יש המחפשים בשמיים שלושה כוכבים לציון צאת החג ורק אז מוזגים כוס תה מהביל, ויש המקבלים את פני השנה החדשה בחביתה עם בצל, שהיא בפני עצמה, כבר מנה שהפכה למסורת משפחתית. אם כך ואם כך, החגים תמיד מחזירים אותנו לבית הורינו, למסורות ולמנהגים עליהם גדלנו. אף אם אוקיינוס שלם מפריד בינינו, ואפילו אם נטשנו זה מכבר את האמונה, יש במסורת דבר מה שחזק מאיתנו. המסורת היא חבל הטבור התרבותי-הרוחני-הרגשי, שמחבר אותנו לכל אותם האנשים והמקומות שעיצבו אותנו והפכו אותנו למי שאנחנו. ועל אף הגעגוע הגדול, מרביתנו כאן שלא בכדי. לכולנו יש משהו שרצינו להתרחק ממנו; הצבא, הפוליטיקה, הממסד הדתי, החטטנות הציבורית, הצפיפות, הדוחק, המתח, ולעיתים אף החותנת. אבל, כשקצת מגרדים את שכבת הציפוי, בכל אחד מאיתנו מסתתר הילד או הילדה שהם חלק ממשהו גדול יותר, חלק מתמונה משפחתית, מרקמה אנושית שכל כמה שנרחיק ממנה, בסתר ליבנו תמיד נחוש ונדע – אלה האנשים שלנו. משפחה יכולה להיות עסק מורכב ולעיתים אף מסובך. בכל משפחה (חמה ואוהבת ככל שתהיה) יש תככים, קנאות, כעסים, ציפיות, אכזבות, טענות ומענות. אבל עד כמה שלעיתים קשה איתם – קשה עוד יותר בלעדיהם. כי אלה האנשים שתמיד יהיו שם בשבילך, תמיד יאהבו ויקבלו אותך – בדיוק כפי שאתה. אלו האנשים שיריעו לך, יאהבו את ילדיך ללא תנאי, יכאבו איתך כל אכזבה ויחגגו איתך כל הישג וכל הצלחה. הם יגידו לך בדיוק מה שהם חושבים (גם אם לפעמים אתה לא כל כך מוכן לשמוע), אבל מיד יעטפו אותך באהבה ובדאגה. אלו הם בדיוק האנשים שאתה רוצה לידך כשעצוב לך, וכששמח, כשקשה לך וגם כשקל. ובמיוחד, סביב שולחן החג. ושניה אחרי שהדלת נסגרת עליהם בשדה התעופה, אתה כבר מתחיל להתגעגע שוב מחדש.

אז בין אם אתם מאמינים או לא, בין אם אתם צמים או לא, שתהיה לכם שנה טובה וגמר חתימה טובה ואל תשכחו לצלצל לאימא – היא תמיד דואגת!

ובשביל שתהיה שנה טובה ומתוקה, הנה מתכון ישן נושן לעוגת הדבש שהכי כיף לשבור איתה את הצום. אחרי כל הנסיונות והחידושים אני תמיד חוזרת אליה. מסורת.

21/4 כוסות קמח

2 כפיות אבקת אפיה

1 כפית סודה לשתיה

2 כפיות קינמון

3/4 כוס סוכר חום, דחוס

3 ביצים

1 כוס דבש

3/4 כוס שמן

1/2 כוס קולה (כן! ורגילה, או דיאט)**

שמים במעבד מזון עם להב המתכת את הקמח, אבקת האפיה, הסודה לשתיה והקינמון, מעבדים כעשר שניות ומעבירים לקערה. מכניסים למעבד מזון את הסוכר החום והביצים ומעבדים כשלושים שניות. מוסיפים לתערובת דבש ושמן וממשיכים לעבד כדקה וחצי. מוסיפים את התערובת היבשה, ולבסוף את הקולה. מעבדים ב4-5 פולסים רק עד שהתערובת אחידה. מעבירים מיד את התערובת לתבנית עגולה משומנת או לשתי תבניות של אינגליש קייק. אופים בחום של 325 מעלות פרנהייט בערך כשעה. מצננים במשך 20 דקות בטרם מוציאים מהתבנית. העוגה נשמרת היטב וניתנת אף להקפאה (אצלי היא לא זכתה לשרוד מספיק זמן בכדי לראות מקפיא…).

**ניתן להמיר את את הקולה בתה חזק, בקפה או במיץ תפוזים. מוסיפים לתערובת היבשה 1-2 כפות קקאו כדי לתת לעוגה את הצבע השחום. אם אתם אוהבים צימוקים או אגוזים בעוגת הדבש שלכם, יש לקצוץ/ להוסיף אותם לפני שאר המרכיבים. קוצצים 1/3 כוס אגוזי מלך, אגוזי פקאן או שקדים ומרוקנים לקערה. מכניסים 1/2-3/4 כוס צימוקים למעבד המזון יחד עם 1/4 כוס קמח. הציפוי הקמחי מונע מהצימוקים לשקוע לתחתית התבנית במהלך האפיה. מוסיפים את שאר החומרים ואופים כרגיל.

שבת שלום,

דלית

הערה: שכחתי לציין, שאם אופים בשתי תבניות של אינגליש קייק, זמן האפיה מתקצר בהתאם. צום קל וגמר חתימה טובה! דלית