מיקום: שכונת קמבריאן בסן חוזה

גודל הבית: 2160sf

גודל המגרש: 8800sf

תקציב השיפוץ: 650,000$

הדיירים: זוג צעיר מטקסס עם שני ילדים קטנים.

תיכנון: ANAV Design

צילום: בועז מאירי

כשהחל התכנון לשיפוץ הבית, היה ברור שכל חלוקת החללים בבית הולכת להשתנות. במקור, היה הבית שבשכונת קמבריאן בעל 3 חדרי שינה, מחולק להרבה חללים סגורים וחשוכים, עם עיצוב מסורתי וחסר אופי. כשהחלה האדריכלית ענת שמריהו לעבוד על תכנון הבית עם הדיירים, זוג צעיר עם שני ילדים קטנים, הדרישות העיקריות שלהם היו להוסיף חדר שינה נוסף ושירותים, להוסיף אור לבית וליצור מבנה פתוח וקשר עם החצר האחורית בכל האיזור הציבורי של הבית.

המבנה הקדמי הקרוב לרחוב שבו חדרי השינה והגראז' נשאר ושינינו בו קירות פנימיים, פתחים וחומרי גמר בלבד. לעומת זאת, את החלל המשותף הרסנו ובנינו מחדש. החלל המשותף שכולל מטבח, פינת אוכל, סלון וחדר משפחה בנוי כולו לאורך החצר האחורית. יצרנו מרחב פתוח, תיקרות גבוהות עם סקיילייטים ופתחים גדולים.

ישנה חשיבות עצומה מבחינתי לאור טבעי, גם בבית הזה וגם בכל בית שאני מתכננת. אור שמגיע מפתחים גדולים בקירות ובתיקרה לא רק שמביא לחיסכון באנרגיה, אלא גם קשור קשר ישיר למצב הרוח. תאורה נכונה משפרת את איכות החיים שלנו. לתאורת חשמל יש תפקיד חשוב לא פחות ולכן אני מנסה להתאים את התאורה לחלל. מטבח למשל צריך תאורה ממוקדת וקרה ולעומת זאת סלון מצריך תאורה נעימה חמה ומזמינה.

חלל הכניסה

מימין: הכניסה לפני השיפוץ והכניסה אחרי השיפוץ

כדי להקטין את עלויות שיפוץ הבית, החלטנו להשאיר את שני חלקים בבית הצמודים לרחוב, הגראז' וחדר ההורים, כמו שהם ולא להזיז אותם. הבעיה היתה ששני החלקים היו קרובים אחד לשני ויצרו מעבר צר וארוך לעבר הכניסה. כפתרון, העברנו את הכניסה לבית קרוב יותר לרחוב, הוספנו דלת כחולה וגבוהה ופרגולת עץ מעל, רצועת צמחיה שמלווה את הדרך וחיפוי עץ סידר (Cedar Wood) שמלווה את הכניסה לבית מהחוץ לפנים ובין השאר מסתיר מאחוריו ארון מעילים גדול.

מבואת הכניסה בתוך הבית עצמו  היתה ארוכה, ניסתרת , חשוכה ולא מוגדרת כאזור כניסה- זו בעצם היתה כניסה לפרוזדור צמוד למטבח.

המטבח

לפני השיפוץ, המטבח היה ממוקם בכניסה לבית ומאחר שרצינו את הקשר לחוץ, העברנו אותו בצמוד לאיזור של החצר האחורית. את הקשר לחוץ יצרנו גם על ידי יצירת חלון במטבח שמתקפל ומשטח העבודה שנמשך בגובה זהה אל מחוץ לבית ויוצר ישיבת בר חיצונית צמודה למטבח. הוספנו סקיילייטים רבים לאורך החלל המשותף כדי להכניס אור לעומק הבית. לסקיי לייט יש וילון פנימי עם שליטה אלקטרונית שיכול להיסגר בשעות של שמש ישירה.

המטבח לפני השיפוץ

אחד הדברים שהיה חשוב לדיירים זה שהמטבח יהיה אזור נעים לישיבה למשפחה הגרעינית, אך באותה עת נעים גם לארוח של מספר משפחות עם ילדים.

בכל איזור המטבח, פינת האוכל והסלון ישנה יציאה לדק עץ ענק דרך פתחי דלתות גדולים וחלונות מתקפלים מה שמאפשר נגישות נוחה ותחושה של זרימה בין האזורים. המשפחה נהנית מן החיבור לחצר, מהעובדה שמכל חלל ניתן לפקח על ביטחונם של הילדים ולאפשר להם עצמאות בבית. למזלה של המשפחה, הם גם התברכו בשכנים נהדרים ולכן יצרנו שערים בגדרות כדי שהילדים יוכלו לטייל בין החצרות האחוריות.

הסלון וחדר המשפחה

חדר המשפחה מופרד מהסלון והמטבח באמצעות קיר עם דלתות ענק מה שמאפשר לילדים חלל משחק משותף עצמאי בעוד המבוגרים מבלים יחד ללא הפרעה תוך השגחה.

הסלון לפני השיפוץ

רצינו שתהיה הפרדה בין הסלון לחדר המשפחה ולכן הוספנו קיר עם דלתות הזזה שנבלעות בתוכו (pocket door). בחדר המשפחה הוספנו אח כדי לתת חמימות לחלל, ואת כל הקיר שמסביבו חיפינו באריחים שחורים מקרמיקה. משני צידי האח הוספנו ספסל בנוי מעץ שמשמש לאחסון פתוח.

כל החלונות והדלתות החיצוניות בבית הם עם פרופילים שחורים שמדגישים את הפתחים בתוך הבית ומשתלבים בצבע השחור של הזכוכית מבחוץ (זכוכית מבחוץ נראית שחורה ביום ומבפנים שקופה). גם הקיר השחור בחדר המשפחה נועד למעשה ליצור קונטרסט מול הקירות הלבנים, הוא מדגיש את הלובן ויוצר נקודת התיחסות ברורה (Focal Point).

יחידת ההורים

חדר השינה לפני השיפוץ היה חשוך, עם שטיחים מקיר לקיר ומבנה לא פונקציונלי. עשינו שינויים בחלל במסגרת הקירות של הבית ואת הגג של חדר שינה גם השארנו כמו שהוא. הוספנו חדר ארונות, שינינו את המיקום של חדר הרחצה וכן הוספנו חלון הבנוי כמעין ספסל (Bay Window) שאפשר לשבת עליו ולקרוא ספר. את השטיחים הסרנו  ובמקומם התקנו רצפת עץ אלון עם יחידות ברוחב של 7 אינץ שגם נותנות תחושה של מרחב. את הרצפה הזאת למעשה התקנו בכל רחבי הבית, פרט לחדרי האמבטיות. החלון מצופה עץ סידר בו השתמשנו באיזורים שונים בבית. הקרמיקה בחללים הרטובים הם מעבודת יד של חברת Fire Clay והגוונים שהשתמשנו בהם נעים בין לבן לשחור.

חדר האורחים

חדר זה משמש למשפחה שבאה מטקסס לביקור, הוא מנותק משאר חדרי המשפחה, צמוד אליו חדר רחצה מה שמאפשר פרטיות. בימים שאין מבקרים משמש החדר כמשרד. אני מאוד אוהבת שלחללים בבית יש שימוש לאורך היום ולאורך השנה. חללים נטושים נוטים לתת הרגשת ניכור ואם לחדר מיותר יש גם דלת  רוב הסיכויים שהוא יהפוך לחדר מיחזור קרטונים של אמזון.

ספרי קצת על הנסיון המקצועי שלך

למדתי אדריכלות בטכניון ובבצלאל והשלמתי ידע מקומי ב-West Gate College. ארכיטקטורה עבורי היא תיכנון מרחב לפעילות אנושית. נקודת המוצא שלי היא תמיד האדם ולא הצורה, המרחב ולא הסיגנון. כשאני לומדת את האדם שעבורו אני מתכננת את הבית, אני יוצרת לו סביבה שמתאימה בדיוק לו לפעילות הפיזית והתרבותית שלו.

אני לא מגדירה את סיגנון התיכנון שלי בשם אלא יצירת מרחב בעל אופי שיוצר לאדם סביבה נעימה, מפרה, מוארת, מאווררת למיגון רב של פעילויות שבסופו של דבר יוצרת לו תחושת בית. מכיוון שבנשמתי אני ישראלית אני מאמינה שהישראליות שלי ניכנסת לכל עבודה שלי, אם זה בפתיחות, בחום או במשפחתיות.

*מדור העיצוב של אתר בעניינים נועד לתת במה למעצבים ואדריכלים מן הקהילה ואינו משמש כהמלצה על מעצב זה או אחר. אם אתם מעצבים או אדריכלים הפועלים כאן באיזור ורוצים להשתתף במדור, כתבו לנו- sackerman@paloaltojcc.org

מאת: ציפי זך

כמו חגים אחרים, גם לחג השבועות יש רבדים רבים ומשמעויות רבות, ובהתאם, גם הרבה שמות. כבר בתורה החג נקרא בכמה שמות: חג השבועות, לציון סיום שבעת השבועות של ספירת העומר; חג הקציר, לסיום עונת קציר החיטה; יום הביכורים, שבו התחילו להביא את ביכורי התוצרת החקלאית לבית המקדש, כדי לתמוך בעניים ולפרנס את הכהנים והלוויים.

Photo by iStock

מאוחר יותר החלו חז״ל להתייחס לשבועות כיום שבו ניתנה התורה לישראל במעמד הר סיני, ובתפילה נקרא החג זמן מתן תורתנו, למרות שאין סימוכין לטענה שהארוע המכונן הזה אכן אירע בשבועות. אז למה החליטו חכמי התלמוד לקבוע את חג השבועות כזמן מתן תורה? ולמה בכלל לציין את מתן התורה כחג? כאן חשוב להבין את הקונטקסט ההיסטורי. אחרי חורבן בית המקדש השני היתה היהדות במשבר עמוק. עד אז, בית המקדש היה המרכז הדתי והלאומי, ובו בעצם הביאו היהודים לידי ביטוי את יהדותם, על ידי עליה לרגל והקרבת קורבנות. בהעדר בית מקדש, לא נותרו הרבה טקסים לציון הזמן החולף ולביטוי הקשר עם אלוהים, ומנהיגי הדור נדרשו להמציא את היהדות מחדש. הם הפכו את התפילות ואת לימוד התורה לאבן פינה ביהדות המתחדשת. לכן, היה חשוב להדגיש את חשיבותה של התורה ולחגוג אותה באחד משלושת החגים המרכזיים. בפסח אנחנו זוכרים את יציאת מצרים, בסוכות אנחנו משחזרים את ההליכה במדבר, ומעתה – בשבועות אנחנו חוגגים את הארוע המכונן שבו ניתנה התורה לישראל.

מי הם אותם רבני התקופה, ומי שמם לשנות את היהדות שניתנה למשה בהר סיני? זאת שאלה מאד משמעותית, וחז״ל עסקו בה בדרכים רבות, בנסיון לבסס סמכות רבנית כתחליף לסמכות הכוהנית של תקופת בית המקדש. הנה אחד הסיפורים החשובים בתלמוד, שעוסק בשאלת הסמכות הרבנית, וגם בשאלות רלבנטיות אחרות, כמו משמעות הזמן ההיסטורי, התפתחות והתחדשות ביהדות ומהות היחסים בין העם לאלוהיו. זהו סיפור מדליק, שנשמע כמו מדע בדיוני, וכולל מסע בזמן אל העתיד ובחזרה. אז ככה:

אחרי מעמד הר סיני, שבו ניתנו עשרת הדיברות לעם ישראל, עלה משה רבנו לראש ההר, וכעבור 40 יום ירד עם לוחות הברית. בזמן הזה הספיקו העם הממתינים להכנס ללחץ מחשש שמשה לא ישוב, לארגן תנועת מחאה ולבנות את עגל הזהב, וכל הסיפור הסתבך מכאן מאד. אבל למה שהה משה 40 ימים בראש ההר? כמה זמן לוקח לטפס לפיסגת ההר, לקבל מאלוהים הנחיות להמשך, ולרדת חזרה למטה? מה קרה שם במשך 40 יום?

האמת שגם משה לא תכנן על משימה כל כך ממושכת. חז״ל מספרים שכשהגיע לראש ההר לקבל את לוחות הברית, מצא שלאלוהים לא בוער שום דבר, והוא ״יוֹשֵׁב וְקוֹשֵׁר כְּתָרִים לְאוֹתִיּוֹת״, כלומר מקשט אותן, מוסיף להן את הקווים הקטנים שמעטרים אותן בספרי התורה. הכתרים האלה, שנקראים גם תגים, מוכרים לנו מהשיר ״ירושלים של זהב״. כשנעמי שמר מביעה את אהבתה לירושלים במילים ״אַךְ בְּבוֹאִי הַיּוֹם לָשִׁיר לָךְ, וְלָךְ לִקְשֹׁר כְּתָרִים״, היא מתייחסת לא רק לכתרי מלוכה, אלא­ גם לעיטורים שאלוהים ישב וקשר לאותיות על הר סיני.­

בסיפור שלנו הכתרים האלה נקראים גם קוצים, כמו בביטוי ״על קוצו של יוד״, שפירושו שסופר הסת“ם, כשהוא כותב ספר תורה, חייב לדייק מאד ולא לפספס שום פרט, קטן ככל שיהיה, כמו הקוץ התחתון של האות הקטנה יוד.

אוקיי, אז משה מגיע לראש ההר, ולא מבין מה כל כך חשוב בקישוטים האלה. הוא אפילו די כועס על העיכוב המיותר. אלוהים מסביר לו שהכתרים האלה דווקא מאד חשובים, כי “אָדָם אֶחָד יֵשׁ, שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת בְּסוֹף כַּמָּה דּוֹרוֹת, וַעֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף שְׁמוֹ, שֶׁעָתִיד לִדְרשׁ עַל כָּל קוֹץ וָקוֹץ תִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל הֲלָכוֹת”.

משה המום ממה שהוא שומע, ומבקש לפגוש את החכם הגדול הזה. אין בעיה, אומר אלוהים, “חֲזֹר לַאֲחוֹרֶיךָ” ואראה לך אותו. בטריק שמתאים ל״בחזרה לעתיד״ או ל-Dr. Who. הוא מכניס את משה למין מכונת זמן שלוקחת אותו בערך אלפיים שנים קדימה.

משהו מוזר קורה כאן עם הזמן. אם משה נוסע אל העתיד, למה אלוהים אומר לו לחזור לאחור ולא ללכת קדימה? ולמה אלוהים אומר על רבי עקיבא ״אדם אחד יש, שעתיד…״? יכול להיות שרבי עקיבא כבר קיים, למעלה מאלפיים שנה לפני זמנו? נראה שהזמן במרחב האלוהי הוא משהו נזיל, לא לינארי, ודברים יכולים להתרחש שם בו-זמנית למרות אלפי השנים המבדילים ביניהם.

בקיצור, משה נוחת בבית המדרש של רבי עקיבא המפורסם, במאה השניה לספירה. בבית המדרש מסודרים כסאות בשמונה שורות, ומקובל שהתלמידים המצטיינים יושבים בשורות הראשונות, והנה משה מוצא את עצמו יושב בשורה האחרונה. לא נעים… משה רבנו הגדול, ישר מפגישה אישית נדירה עם ריבונו של עולם, מוצא את עצמו בחברת התלמידים הפחות מבריקים. והוא מקשיב לדבריו של רבי עקיבא, וכמו אחרון התלמידים שם, הוא אינו מבין דבר. הוא מרגיש נורא. איך זה שהוא לא מבין את התורה שהוא עצמו מביא בימים אלה ממש לעם ישראל? למה היא נשמעת לו כל כך זרה?

בדיוק אז, כשמשה מרגיש מבואס וחלש, מבקשים התלמידים מרבי עקיבא הסבר לאחת ההלכות שהוא מלמד, והרבי, במקום לתת הסבר מפורט, עונה: הֲלָכָה לְמֹשֶה מִסִּינַי! כלומר, ככה זה, זה מה שמשה שמע בהר סיני, וככה זה חייב להיות. משה מרגיש הרבה יותר טוב עכשו, כשהוא מקבל אישור שיש לו מקום בהיסטוריה של העתיד.

ובכל זאת, איך זה שמשה לא הבין את התורה של רבי עקיבא? ואם רבי עקיבא טוען שתורתו היא ״הלכה למשה מסיני״, איך זה שהיא שונה מהתורה שמשה מכיר? המשנה מתארת את שלשלת המסירה של התורה מדור לדור: ״משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה״ (פרקי אבות א, א). אז מה קורה במעבר בין הדורות? מה מוצא רבי עקיבא בכתרים (או הקוצים) של האותיות, שגורם לתורה להשתנות כל כך?

מה שברור מהסיפור הזה הוא שהכלל של ״הלכה למשה מסיני״ אינו בא לטעון שהתורה היא משהו קפוא, קשיח ולא משתנה. וכשחז״ל מספרים את הסיפור הזה, הם בעצם טוענים שהתורה היא גמישה וניתנת לפרשנות ברוח הזמן. וזה בדיוק מה שנותן לגיטימציה לחידושים שהם מחדשים אחרי חורבן בית המקדש, בנסיון להפוך את היהדות לדת שסובבת סביב תפילות ולימוד תורה, במקום עליה לרגל וקורבנות. וכך, כשהם פתאום קובעים שחג השבועות הוא גם חג מתן תורה, הם פשוט מתאימים את היהדות לצרכי השעה, ובאותה הזדמנות גם מחזקים את מעמדם כבעלי הסמכות לפרש את התורה.

ואכן, היהדות היתה תמיד דת מתפתחת, ודווקא זה מה שאפשר לה להחזיק מעמד במשך אלפי שנים. לפעמים ההתפתחות היא הדרגתית ולפעמים היא מתרחשת במהפכה מהירה, אבל תמיד קיימת. וגם בימינו, כשיהודים חילוניים מחפשים חיבורים לטקסטים ולטקסים העתיקים, מותר להם, ואף רצוי, שיבחנו אותם מתוך הקונטקסט ההיסטורי שבו אנחנו חיים, לפי הצרכים המעשיים והרוחניים שנדרשים מאיתנו היום.

ובאשר למשה, הוא חוזר להווה שלו, אלפיים שנה אחורה, מרוצה ממה שראה. בהמשך הסיפור הוא נוסע שוב אל העתיד כדי ללמוד עוד על ההיסטוריה של עמו, והשיחות שלו עם אלוהים מעלות המון שאלות חדשות. אם אתם סקרנים, המשך הסיפור מופיע בתלמוד הבבלי, מסכת מנחות, כט ב.

תלמידי בגד כפת זכו השנה ללמוד על הסופר אתגר קרת, קראו סיפורים קצרים שלו ושל אחרים, ולמדו את עקרונות הסיפור הקצר. התלמידים כתבו סיפורים קצרים בעצמם והשתתפו, לראשונה בסיליקון ואלי, בתחרות הסיפור הקצר של בגד כפת.

Photo by iStock

יוזמת התחרות היא שלוחת לוס גאטוס שעל אף הקורונה המשיכה והוציאה אותה לפועל. באמצעות קובץ הסיפורים הקצרים שנלמדו בכיתות קיבלו התלמידים משב רוח מרענן לשיעורים, העשירו את הרפרטואר התרבותי שלהם וזכו להכיר סופר ישראלי עכשווי. כשהתלמידים היו צריכים לכתוב סיפור קצר משל עצמם, הם נהנו לא פחות.

בתחרות השתתפו תלמידים מכיתות החטיבה והתיכון של בגד כפת ואת הזוכים בחר צוות של שלוש שופטות אשר קיבל את הסיפורים ללא שמות. גם התלמידים עצמם לא ידעו את זהות השופטות ועכשיו זו ההזדמנות לחשוף אותן ולהודות להן על תרומתן:

גליה פורת- אשת חינוך, מומחית בהוראת השפה העברית ומרצה באוניברסיטת סטנפורד.

אורית קימל- תסריטאית , מחזאית, יועצת ארגונית, אם, רעיה וחברה. כתבה תסריט ל״החיים בינתיים״, סרט קולנוע באורך מלא. דרמת טלוויזיה ״זנב של עפיפון״  ומחזה ״110 פעימות בדקה״ .

דלית גבירצמן- אשת חינוך ותוכן, מרצה באוניברסיטת סן פרנסיסקו, מנחת קבוצות של ״מבשלים בעברית״, בעלת טור שבועי ב״בעניינים״ ומנחת סיורי אמנות וקולינריה ״אמנות על קצה המזלג״ בסן פרנסיסקו.

דבר השופטות- "תודה על האפשרות שניתנה לנו לקרוא, להיחשף, ולשפוט את הסיפורים ששלחו התלמידים, שמחנו לעשות זאת. הרעיון לקיים תחרות כזו ולהציב בפני תלמידים צעירים אתגר כתיבה, בעברית, נהדר. גם התוצאות היו טובות. חלק מהסיפורים הפתיעו אותנו , בבגרות ,בסגנון וביכולת לספר סיפור.

שלושת הסיפורים שמצאנו אותם טובים במיוחד היו:

1. שקט (סיפורה של לירי טריפ)- עלילה טובה ומרגשת, שימוש בדימויים מקוריים ורגש. הכותב/כותבת מצאה דרך לתאר עולם פנימי ייחודי ואת הקונפליקט והדרמה של הגיבורה עם העולם החיצוני בצורה נוגעת ללב.
2. העיפרון והמחדד (סיפורה של מארי לבקוביץ)- עלילה מעניינת, כתובה היטב. דרמה גדולה/קטנה שמתרחשת בקלמר שהוא מטאפורה מוצלחת למציאות של מאבק חברתי ותחושת שייכות וניכור.
3. חיים באפור (סיפורה של עדי פרנבוך)- הכותב/כותבת הצליחו בסיפור מפחיד ועצוב זה, ליצור עולם, עולם דמיוני, עגום וקשה".

לירי טריפ, הזוכה במקום הראשון בתחרות הסיפור הקצר

אז מזל טוב ללירי טריפ בת ה-12 מכיתת החטיבה של מיכל וייס שזכתה במקום הראשון, למארי לבקוביץ מכיתת החטיבה של ורד גאני קציר ולעדי פרנבוך מכיתת התיכון של אורטל אוהד שהסיפורים שלהן הצטיינו במיוחד. לירי, מארי ועדי יקבלו תעודות הוקרה, כרטיסים למפגש הוירטואלי עם אתגר קרת והכיתה של לירי תקבל מסיבת פיצה בתחילת השנה הבאה.

והנה סיפורה של לירי טריפ:

שקט

תמיד ידעתי שאני שונה. הרגשתי את זה כמו לימונדה שמחליקה בגרון. הרבה פעמים, הלימונדה הקפיאה לי את המוח, אבל עכשיו ביולי כל כך חם שיכולתי לשחות בבריכת קרח ועדיין להזיע. אבל להיות שונה זה לא כמו לשתות לימונדה. זה לא דבר רע להיות שונה. זה פשוט אומר שאני לא בדיוק כמו כל שאר האנשים. וזה בסדר. אני לא חייבת להיות. נכון?

לפעמים שאלתי את עצמי, אני באמת מי שאני רוצה להיות? או שאני יכולה להשתנות לטובה כדי להיות כמו אנשים אחרים? זה כבר לא משנה. ידעתי שאף פעם לא אשתנה.

למה אני שונה? אני שקטה. מספיק דבר כזה קטן בשביל להיות שונה. אבל אני לא רק קצת שקטה.  אני מאוד שקטה. כל הזמן. ההורים שלי פחדו שיש לי בעיות חברתיות, כי אף פעם לא דיברתי. כשהייתי קטנה, לא שיחקתי משחקים עם שאר הילדים בשכונה. כשהזמנו אורחים,  תמיד הסתתרתי בארון האהוב עלי וקראתי ספר. בבית הספר, טיפסתי על העצים וספרתי ציפורים בהפסקות. אפילו בבית, נשארתי בחדר וציירתי את הפרחים שגדלו לי מחוץ לחלון. זה היה קל להיות בשקט. אבל לפעמים זה לא היה כיף.

שקט היה בודד. אף פעם לא היו לי חברים. אולי רק החתול שתמיד גרגר אלי כשחזרתי הביתה מבית הספר. אבל זהו. במסיבות יום ההולדת שלי, זה תמיד היה רק אני והמשפחה שלי. הרבה פעמים עזבתי את המסיבה שלי עוד לפני שהיא נגמרה. אמא שלי אמרה לי שחברים זה דבר חשוב. הם עוזרים לך, ומשחקים איתך, ואת יכולה להגיד להם כל מה שבא לך בלי לפחד להגיד את זה. אני חשבתי שזה טיפשי. מי צריך חברים כשאתה יכול לעשות את הכל בעצמך.

אבל לפעמים בבית הספר, ראיתי את כל הילדים משחקים ביחד. הם שמחו ביחד, כמו תינוק וסוכריה על מקל.

גם אם לפעמים רציתי חברים, ראיתי את עצמי כילדה מאוד חזקה ועצמאית. ממש כמו אננס: אתה צריך לעבור את הקליפה החזקה והקוצנית שלו כדי למצוא את הפרי המתוק והטעים. הפרי שלי זה הראש שלי, בתוכו יש אלפי מחשבות מתקתקות מסביב כמו מחוגים בשעון. אני תמיד חשבתי, ההילוכים שלי תמיד יסתובבו. מבחוץ, אני כלום. אבל מבפנים, אני הכל בבת אחת! אני לא נראית כמו מי שיש לה הרבה להציע, אבל ככל שקילפתם ממני יותר, גיליתם יותר ויותר שכבות. אני יכולה לבכות , לצחוק, לחייך, לשיר, לנגן, לשחק, לכתוב, לרקוד, וגם לחשוב! זה עשה לי טוב לדעת שיש לי כל כך הרבה דברים טובים בפנים. אבל אף אחד אחר לא  ידע. אף אחד אפילו לא דמיין שהילדה הזאת יכולה להיות יותר מפחדנית ושקטה. למה אף אחד לא האמין? הרי העצים הכי מכוערים מגדלים את הפירות הכי טעימים. הלוואי והייתי עץ.

הפעמים היחידות שהשקט הרגיש טוב זה כשהייתי מתגנבת לשדות. לפעמים, בלילות, כשהרגשתי בודדה במיוחד, הייתי יוצאת לטיול על רחוב אלון ופונה אל דרך שטופת שמש. בקצה עמד שדה, עם נוף ההרים מאחוריו והדשא הגבוה שהתנפנף ברוח. ושם הוא עמד. עץ דקל גדול, ניצב גבוה וגאה באמצע השדה. אני דילגתי על הדשא,  מרגישה אותו מבריש את רגליי היחפות. טיפסתי על  הענפים המתפתלים, כל הדרך עד לצמרת העץ. בחלק העליון  היה ענף מעוקל, מושלם בשביל להחליק לתוכו. הייתי יושבת שם, בועטת את הרגליים באוויר ובוהה בהרים ובירח. אולי הם החברים שלי? נשארתי שם להכי הרבה זמן שאני יכולה לדמיין. עד שהירח נעלם והציפורים התחילו לצייץ מלודיה מאושרת. אז הייתי קופצת בין הענפים ורצה חזרה הביתה. לא הרגשתי אז כל כך בודדה.

ספטמבר, זמן לחזור לבית הספר. התעוררתי בבוקר היום הראשון עם הרגשה של עייפות וחרדה.  גררתי את הרגליים שלי לשירותים והבטתי ארוכות במראה. השיער שלי היה מסוקס ומקורזל,  כאילו מישהו לקח מכונית צעצוע וגלגל אותו על הראש שלי עד שכל השיער שלי  הסתבך. לקחתי את מברשת השיער שלי וסירקתי אותו עד שנעשה רך ויפה. אחרי זה, קלעתי צמה אחת יפה וקשרתי אותה עם סרט ורוד. רצתי לחדר שלי והתלבשתי מהר, בחולצה סגולה וג'ינס כחולים. נעלתי את הסניקרס האהובים שלי, אלה שבצבע אדום. "תיכף מתחיל בית הספר,בואי לאכול ארוחת בוקר!" אמא שלי קראה מהמטבח. הקול שלה היה כל כך חזק שהרגשתי אותו מתכדרר מקיר לקיר.  תפסתי את התיק ואת הספר שלי וזינקתי למטבח כמו קוף רעב.

כשאמא שלי ראתה אותי, היא רצה ונתנה לי נשיקה על הלחי. "בוקר טוב, שמש! את מתרגשת לקראת היום הראשון בחטיבת הביניים?" היא שאלה בקול חם ומתעניין. נדנדתי את הראש למעלה ולמטה וחיבקתי את אמא שלי. "טוב תשבי, הפנקייקים כמעט מוכנים." ישבתי בשולחן האוכל. יכולתי להריח את הפנקייקים באוויר כמו קול שמטייל בטלפון. הרמתי את הספר שלי "פלא" מהשולחן והתחלתי לקרוא. אמא שלי הגיעה עם צלחת מלאה בפנקייקים חמים וסירופ מייפל. כמה דקות אחרי שהתחלתי לאכול, אמא שלי צרחה "מהר, האוטובוס כאן. תקחי את הדברים שלך ובואי נצא!" בדרך החוצה, לקחתי את בקבוק המים וארוחת הצהריים. אמא שלי לקחה אותי עד לאוטובוס וחיבקה אותי. "אני אוהבת אותך מאוד, יעל שלי. תהני בבית הספר. ובבקשה, אל תקראי כל הזמן את הספר הזה. תנסי להכיר חברים חדשים!"

"אני יודעת אמא." מלמלתי. היא נופפה לשלום ואני רצתי לתפוס את האוטובוס.

"את איחרת." אמר נהג האוטובוס כשניסיתי למצוא כיסא ריק.

"את לא יכולה לשבת כאן!" קרא לעברי יונתן.

רינת חייכה. "גם לא כאן, חנונית" היא אמרה. בכל מקום באוטובוס אנשים אמרו "לכי מפה!" או "את לא יושבת כאן!" הנהג המשיך לנסוע. כבר ממש הייתי צריכה כיסא, אז זזתי מהר לחלק האחורי של האוטובוס. פתאום הרגשתי מישהו תופס אותי וגורר אותי לתוך שורת כיסאות מאחורה.

"את יכולה לשבת כאן." ילדה לחשה אליי והושיבה אותי בשורה שלה. אמרתי לה תודה ועמדתי להוציא את הספר שלי אבל חשבתי על מה שאמא שלי אמרה. הסתכלתי על הילדה וראיתי שהיא בוחנת אותי כמו ילד שמסתכל על ג'וק. החלטתי לבחון אותה. היה לה שיער צהוב כמו השמש. הנמשים הדהויים שלה יצרו גשר על האף שלה. העיניים הכחולות שלה הזכירו לי את הים. סוף סוף, היא הפסיקה לבהות בי והסתכלה בחלון. "קוראים לי יולי." אמרה עם חיוך גדול כמו אבטיח.

"שלום יולי. לי קוראים יעל." מלמלתי, ותוך כדי שיחקתי עם הצמה שלי כדי להחביא את זה שאני מתביישת.

"אז את מתרגשת  להתחיל חטיבת ביניים?" יולי שאלה אותי. לא עניתי אז היא המשיכה. "שמעתי שזה השנה הכי קשה. האח שלי דניאל אמר לי שכדאי לי לקוות למורים טובים כמו המורה חיים." יולי קשקשה, מחייכת אלי כל הזמן עם הפרצוף החמוד שלה.

"אפשר להגיד שאני מתרגשת. אבל יותר נכון, אני פשוט מקווה שזה יגמר מהר. אני לא ממש אוהדת של בית ספר. זה יותר מדי בודד ומשעמם." גמגמתי והסתכלתי על החלון.

"אל תדאגי. יהיו לך חברים בטוח!" יולי ניחמה אותי.

"תודה, זה כיף לשמוע."

"אין בעיה. רוצה ללכת לכיתה ביחד? לא אכפת לי שתהיה לי חברה."

"ברור!" פניתי להסתכל אליה והפרצוף שלי זהר משמחה. זה באמת קורה לי? היא באמת רוצה להיות החברה שלי? הייתי המומה מההרגשה החדשה הזאת. אבל כשהמשכנו לדבר, שמתי לב שזה מרגיש טוב ואפילו קצת מנחם. כאילו שבאמת אכפת לה ממני.

"כולם, רדו מהאוטובוס!  לכו לבית הספר ואל תאחרו. יום טוב!" הנהג צעק, וחנה ליד הכניסה לבית ספר. ילדים רצו מהאוטובוס כמו אסירים נמלטים. אני הלכתי עם יולי, וידעתי שהכל יהיה בסדר.  אני אוהבת את השקט, אבל עכשיו מצאתי משהו יותר טוב.

מאת: קרן מק

כשאנחנו יוצאים לטיול יש לנו פק״ל באוטו – אופנים, עגלה קלה ומתקפלת, מים, צבעי גיר מחיקים, דלי, כפות ושמיכת פיקניק. בסוף ההליכה אנחנו תמיד מתיישבים ומנצלים את הזמן לארוחת צהריים קלילה ומשם ישר לשנ״צ.

הילדים שלי סקרנים, מיטיבי לכת, אוהבים לכלוך, לטפס על עצים ואוהבים את כל בעלי החיים למיניהם מפרפרים וחיפושיות ועד לטאות וחלזונות. אני מאפשרת להם לזרום עם כל הבא ליד, שואלת שאלות פתוחות כמו מה הם רואים, מרגישים, אילו צבעים, אילו חיות גרות ואיפה, מאפשרת להם לגעת במרקמים באבנים ובעלים וזה הופך את הטיולים עבורם למהנים עם הרפתקאות כל פעם מחדש ומפתח את ההתפתחות הסנסורית שלהם במיוחד כשהם מחוץ למסגרות כבר תקופה כל כך ארוכה.

המון פעמים אנחנו אוספים מזכרות מהטיול ולוקחים הביתה ואז משתמשים בזה ליצירה כל שהיא או שומרים בצנצנת.

הרשימה הבאה כוללת את כל המקומות המעניינים שטיילנו בהם לאחרונה, בכולם יש חניה נוחה וקרובה, אך כדאי לקחת בחשבון שכל השירותים נעולים וכמובן יש להצטייד בהרבה מים. בכל מקום שטיילנו יכלנו לשמור על מרחק, ללכת בקצב שלנו והיה מרווח מאוד ונהנו להגיד שלום לאנשים דרך המסכות שיצר גם אינטראקציה וחיוך לשני הצדדים.

אלברט איינשטיין אמר:

Logic will get you from A to B. Imagination will take you everywhere

טבע ומזג האוויר המעולה מאפשרים לנו ולילדים המון הזדמנויות לדמיון ומשחק – אנחנו לא צריכים לעשות הרבה, זה מתרחש באופן טבעי ברגע שפשוט יוצאים לדרך – תזרמו איתם, עם מה שמעניין אותם, תעצרו, תנו להם לשאול שאלות ותפתחו את העיניים והלב במיוחד בתקופה הזו .

טיול מהנה לכולם,

באהבה רבה,

קרן

Almaden Lake Park

פארק ענקי שמקיף אגם גדול מאוד מתאים לעגלות ואופניים, יש המון חיות מטיילות – סנאים, ברווזים, אווזים, צפרדעים – יש פריחה מקסימה של פרחים לבנים כשעושים מסלול מעגלי – יש שפע lady bags שהילדים שלי מאוד אוהבים לשחק איתם ולהחזיק ביד.

Almaden Lake Park – 6099 Winfield Blvd, San Jose, CA 95120

Arizona Garden- Stanford, CA 94305

גן קקטוסים מפואר בלב סטנפורד – מסביב מדשאות ירוקות, עצים ענקיים, אפשר בכיף לטייל עם אופנים ועגלה – אנחנו דיברנו לפני על קקטוסים ומה מיוחד בהם וזה הפך את הטיול ליותר מעניין עבור הילדים.

Arizona Garden- Stanford, CA 94305

Westwind Community Barn

מסלול הליכה ירוק במיוחד עם עצים ענקיים שכיף לעשות בצילם פיקניק. בעונה זו יש שפע של פריחה, סוסים אצילים שמתהלכים בחופשיות ומדשאות ירוקות. אפשר ללכת עם עגלה בשביל כי יש עליות אבל בעיני עדיף מנשא אם ילדים מתקשים ללכת. הנוף פתוח, יש בריזה מעולה ובעיני שווה לחזור לשם בשקיעה ללא ילדים עם איזו כוס יין. 

Westwind Community Barn- 27210 Altamont Rd, Los Altos Hills, CA 94022

Ravenswood Preserve

טיול שבלולים מים ופרפרים. טיול קליל עם אופניים שקרוב לבית ומכיל המון שבלולי מים. אנחנו לקחנו דלי ומילאנו אותם בשבלולים, חיפשנו פרפרים בכל מיני צבעים, צילמנו אותם ואז בבית חיפשנו מה שם הפרפר. 

Ravenswood Preserve – Bay Rd, East Palo Alto, CA 94303

Elizabeth F. Gamble Garden 

גינה ענקית מלאה באוצרות קטנים לגדולים ולקטנים, יש חממה בסוף המקום בה עובדים גננים מתנדבים אז זה מאוד מעניין לראות מה הם עושים, אפשר לשאול שאלות ולראות את העבודה העדינה שהם עושים כדי לשמור את הגן כל כך מטופח.

Elizabeth F. Gamble Garden – 1431 Waverley St, Palo Alto, CA 94301

Ed R. Levin County Park

אוצר טבע קרוב לבית. אנחנו הלכנו למסלול המרכזי עם האגם הגדול- עשינו טיול ורצנו בגבעות, אספנו בלוטים ומקלות והבנים נהנו להאכיל את הברווזים עם פרוסת לחם שהבאנו מראש. הנוף מקסים, רגוע ויש מבחר ענקי של מסלולים מסביב שאפשר לעשות. בנסיעה יש המון חוות של סוסים ופירות ועצרנו בדרך ספונטני כמה פעמים כששמענו צלילים דרך האוטו. בהחלט שווה לחזור שוב.

Ed R. Levin County Park – Sandy Wool Lake – 3100 Calaveras Rd, Milpitas, CA 95035

Morgan Hills-  Andy's Orchard + U Pick Orchards

מורגן היל נמצאת במרחק של 30 דק' נסיעה מסאניוויל ומלאה בחוות, טבע ואפילו יקבים. נסענו לחנות הדגל של Andy's Orchard עשינו ביקור בחווה שם, ראינו תרנגולות, טווסים, כלי עבודה וחקלאים שעבדו בחווה, נכנסנו לחנות הדגל ורכשנו פירות יבשים, תפוזים, דובדבנים ודבש – יש שם המון מבחר טרי ואיכותי.

אח״כ נסענו למתחם הקטיף שנמצא במרחק של 10 דק נסיעה  -זה חויה בהחלט כיפית לכל המשפחה יש המון מרחב אז אפשר בקלות לשמור מרחק, מקבלים שקית ומשלמים ביציאה לפי הכמות שאוספים. שימו לב שאסור להכניס תיקים ועגלות אז מומלץ לבוא עם מנשא למי שבא עם תינוקות.

Morgan Hills-  Andy's Orchard, 1615 Half Rd, Morgan Hill, CA 95037

U Pick Orchards- 10850 Monterey Rd, Morgan Hill, CA 95037

Lincoln Park

פארק קטן וירוק עם דשא לרוץ בו, גבעות קטנות שילדים אוהבים לצעוק ולהתגלגל עליהן. אנחנו חיברנו את זה עם טיול רגלי מסביב לבתים היפים ליד וגילינו המון בתים מקושטים עם מסרים מיוחדים לקורונה כמו הקשת הסרוגה הזו. מסלול קל מאוד.

Lincoln Park, Los Altos, CA 94022

Edith Morley Park

פארק מקסים ומטופח עם שבילי אופנים נוחים, אגם קטן וגינת פרחים וירק של תושבי השכונה – אפשר לעשות טיול רגלי ארוך או לתפוס פינה מוצלת ולשחק בכדור.

Edith Morley Park – 635 Campbell Technology Pkwy, Campbell, CA 95008

Saratoga Quarry Park

איזור ירוק מאוד עם המון עצים גדולים לטיפוס – העלייה בתחילת המסלול יכולה להיות קצת מאתגרת אז תבואו עם מעט ציוד. עגלה לגמרי אפשרית שכן רובו של המסלול הוא מישורי. יש הרבה צפרדעים בגומחות מים מסביב ועצים לטיפוס. יש המון אצטרובלים במסלול אז אנחנו נוהגים לאסוף חלק ואח"כ לוקחים הביתה ועושים עם זה יצירה.

Saratoga Quarry Park – 22000 Congress Springs Rd, Saratoga, CA 95070

Shore Dogs Park

מסלול הליכה קל ומתאים לאופניים בסופו אפשר לרדת למיני חוף קטן. היופי במקום הוא שיש המון צדפים מכל הסוגים ונוף יפה לכיוון הואלי – הילדים נהנו לאסוף אבנים, להרים אצות ולרוץ אחרי הציפורים.

Shore Dogs Park – 1393 Radio Rd, Redwood City, CA 94065

Bair Island Wildlife Refuge & Trail 

מסלול הליכה בלב שמורה ליד הרדווד סיטי שור – מסלול ישר ושטוח – אפשרי עם עגלות ואופנים. יש כמה ירידות קטנות ומסומנות בהן אפשר להתקרב למים, יש ברווזים, לטאות וציפורים בסביבה. פגשנו בטיול ספסל שמישהו השאיר עליו מסר אופטימי לתקופה אז כמובן שהבנים מיהרו להוסיף את הטאץ׳ האישי שלהם. לאחר שסיימנו את המסלול חצינו את הכביש ובמרחק של 7 דק הליכה רגלית יש מעגני סירות לכל החובבים – חפשו שילוט שכתוב עליו – Marina –  עבורנו זו הייתה אטרקציה נעימה(-: 

Bair Island Wildlife Refuge & Trail –  3 Uccelli Dr, Redwood City, CA 94063

Belmont Slough Beach, Foster city

מסלול הליכה מקסים, רוח נעימה, מלא בפרחים צבעוניים, עד הירידה לחוף אפשר להיות עם אופנים/עגלה ובסופו ירידה לחוף ארוך ובוצי שמאוד כיף לשחק בו. מומלץ לבוא עם נעלים/בגדים להחלפה כי זה מלכלך,  אבל עדיין שווה. בירידה למים אפשר לראות מדוזות מיוחדות והמון סרטנים מטיילים – חויה מיוחדות לקטנטנים.

Belmont Slough Beach, Foster city

Shell Cove Park

מסלול הליכה קליל ופסטורלי לאורך המים. אנחנו עשינו אותו עם אופניים, יש המון סירות פרטיות שמפליגות לאורך המים שזו אטרקציה למי שאוהב והמון סוגים של פרחים.

Shell Cove Park – Hydra Ln, Foster City, CA 94404

Twin Pines Park

מסלול קליל וקצר עם ירידה לאגם קטן בו יש חרקים, צפרדעים, עצי רדווד ענקיים לטיפוס ובתים מיוחדים לשימור שאפשר להסתובב סביבם. 

Twin Pines Park –  1 Twin Pines Ln, Belmont, CA 94002

Ryder park san mateo

הכניסה הראשית סגורה אבל הפארק פתוח – יש חניה ברחובות ליד שמתחברים למסלול – אנחנו חנינו בשכונה הנקראת shoreview באחד הרחובות הצמודים.

מסלול הליכה לאורך המים, גשרים יפים ושיבולים. אנחנו הלכנו קטע שנמשך כשעה אבל מי שרוצה מוזמן להמשיך ולטפס על הגבעות ולקבל תצפית מאוד יפה של האזור. 

Ryder park san mateo – 1625 J Hart Clinton Dr, San Mateo, CA 94401

Sea Cloud Park –  Foster City

פארק ענקי עם מדשאות רחבות ידיים, מסלול הליכה קל, ישר וסלול, יש ברווזים, עצי ענק שאפשר לשבת תחת צילם, יש ירידה קטנה לאגמון מים בו אפשר לראות את המקומיים מפליגים על סירות קטנות ועלייה נוספת למסלול ארוך שמקיף את כל פוסטר סיטי. כדאי להצטייד בכובעים כי החלק השני ללא פינות מוצלות. 

Sea Cloud Park –  Foster City

Alameda Creek Regional Trail  

מסלול הליכה שטוח עם המון אפשרויות לכל מיני גילאים (מתאים לעגלה/אופנים) – עשינו רק חלק מהמסלול שמקיף את האגם הגדול אבל יש מדשאות גדולות, גשרים שאפשר לעלות ולתצפת יש מפרץ דייגים קטן שאפשר לתת לקטנים להסתכל וזה הופך לחוויה. ראינו צבים, צפרדעים, ציפורים מיוחדות, שבלולים, ברווזים, סנאים, לטאות – יש גם לא מעט שבילים קטנים מחוץ למסלול הקטן שאפשר לגלות או לשבת ליד המים.  

Alameda Creek Regional Trail – Fremont, CA 94536

Capitola Beach 

כולנו כבר ביקרנו בעבר אבל עכשיו החוף מבריק נקי ונעים במיוחד למגע – זו הזדמנות לרבוץ, לתפוס שיזוף, לרוץ בין הגלים ולקנח כמונו בגלידה מפנקת במכולת המקומית וככה גם לתמוך בבעלי העסקים שם.

Villa Montalvo

איזור קסום עם המון היסטוריה ויופי בלב סרטוגה. וילה ציורית אשר ניתן לטייל במרפסות שלה ולהציץ פנימה על הפסנתרים, המנורות המיוחדות. סביב הוילה יש שבילי הליכה קלים ומקיפות אותה מדשאות ענקיות ומטופחות וגינה מלכותית עם פסלים יחודיים ומזרקות בה ניתן לטייל.

Villa Montalvo – 15400 Montalvo Rd, Saratoga, CA 95070

Redwood city Marina + Westpoint Harbor

רדווד מציעה הצצה לעולמם של בעלי הסירות המקומיים, תוכלו לטייל במרינה, לראות ברווזים ובזמנים רגילים גם לשכור ציוד ימי כמו קיאקים. 

Municipal Rose Garden

גן הורדים בסן חוזה מציע גינה ענקית ומדשאות מלאות בורדים מכל הסוגים והצבעים. במרכז הגן יש מזרקה גדולה ומרשימה. אנחנו נהנו לשחק מחבואים בין השורות האינסופיות של הורדים.

Municipal Rose Garden 1649 Naglee Ave, San Jose, CA 95126

Wunderlich County Park 4040 Woodside Rd, Woodside, CA 94062

חוות רכיבה קסומה בלב עצי הרדווד. אנחנו נהננו מזמן האיכות עם הסוסים, לטייל בשבילים הקלים יחסית, לטפס על עצים לעשות פיקניק תחת פינה מוצלת בלב היער.

Wunderlich County Park, 4040 Woodside Rd, Woodside, CA 94062

*על הרשימה והצילומים אחראית קרן מק, יזמת, יוצרת ואמא ל-2 ילדים קטנטנים, שובבים וסקרנים בגילאי 1.5 ו-3. 

מאת: נעמה שבתאי

בפרשת במדבר אשר פותחת את ספר במדבר בני ישראל מתארגנים לקראת המסע לעבר ארץ כנען, הם עם בתחילת הדרך, בהתהוות. עם מבולבל, שרק לא מזמן יצא ממצרים לדרך חדשה, קיבל את לוחות הברית ובהן עשרת הדברות וכבר הספיק לחטוא, להכין לו עגל מזהב וגם להיענש בחומרה, ועכשיו העם הזה שעבר כל כך הרבה בכל כך מעט זמן מתארגן לקראת ההגעה לארץ כנען. פרשת במדבר עוסקת בניסיון לעשות סדר בבלאגן מסביב ובמהלכה מתקיים מפקד אוכלוסין לקראת היציאה למסע ל… סופרים את בני ישראל (רק את הגברים כמובן…), מחלקים לשבטים ולמחנות, ללוחמים. מגדירים את סדר החניה והיציאה למסע (מי הולך לפני מי), מחלקים תפקידים, ממנים מנהיגות מקומית ובעיקר מנסים ליצור מבנה שיצליח לנהל ציבור ענק שמתכונן אל הלא נודע.

"בקריאה יחפה" אפשר להאמין שהדברים נכתבו ממש כאן ועכשיו על ימינו אנו. כשכל המערכות מסביב עסוקות יום וליל בהתמודדות עם מציאות חדשה ומתהווה, כשהכותרות הראשיות עוסקות במספרי החולים, הבריאים, המתים, באיך מחלקים אותנו למחוזות, לגבולות גזרה, בתפקיד של מי חיוני ושל מי פחות ובאחריות מי ומתי להעביר אותנו משלב אחד למשנהו.

נראה שאז כמו היום הטבע האנושי שלנו לא יכול להימנע מהצורך בתכנון והתארגנות לעבר הלא נודע, בין אם מדובר במסע לעבר הארץ המובטחת או ביום שאחרי המגפה. יש שיאמרו שאנחנו חיים בעידן של ספק מתמיד, של מציאות משתנה בקצב גבוה (מה שהיה נכון אתמול כבר לא נכון להיום) ועל אף התחושה שב 2020 במידה מסוימת כבר הסתגלנו לתנאי אי וודאות ויש ביכולתנו לפעול בתוכה, היא עדיין מעוררת תחושות של חוסר שליטה ודאגה.

בתקופות כאלה אז וגם היום יש בנו משהו שמתכנס פנימה, משהו שמחפש שייכות למקום, שייכות לאנשים שיטעו בנו תחושת ביטחון ורוגע. "אִ֧ישׁ עַל־מַֽחֲנֵ֛הוּ וְאִ֥ישׁ עַל־דִּגְל֖וֹ. הפרשה חוזרת ומדגישה את המבנים הקיימים והחשובים בעם, החלוקה לשבטים, מחנות למשפחות ובתי אב שמאפשרת לכל איש ואדם מעגלי שייכות ותחושת ביטחון, בנוסף מגדירה הפרשה, נותנת שמות ופנים למנהיגות קהילתית ושבטית שתוביל את העם במסע. גם אצלי באופן אישי גבר הצורך להיות קרובה למעגלי השייכות שלי, מצאתי את עצמי משוחחת עם המשפחה בישראל באופן תכוף בהרבה מביום יום. משהו בימים האלה, בחוסר וודאות יצר צורך לבדוק מה שלום המחנה הכי קרוב אלי באופן יומיומי, וגם כאן בקהילה הקטנה- גדולה שלנו פגשנו באין סוף מחוות אישיות וקהילתיות שאיפשרו ועדיין מאפשרות ללכת לתוך הלא נודע, במדבר שפגש בנו ובתוכו להתסכל מסביב ולדעת שיש עוגנים חזקים ויציבים, מעגלים קטנים וגדולים ששומרים עלינו בדרך, ותודה לכל האנשים המהווים את הנווה מדבר הזה עבורנו.

בימים אלה, מעבר לחוסר הוודאות הפרטית שלי שכרוכה בחזרה הקיץ לישראל אחרי תקופה, אני גם מסיימת את תפקידי כראש שלוחת בגד כפת בפאלו אלטו וכחלק מצוות ה-ICC. לאורך השנה עסקנו רבות במשמעות הקהילתית ובמשימה של בית ספר לשפה העברית והתפקיד שלו עבור התלמידים, המשפחות והקהילה כולה. דווקא בימים האלה, ימי קורונה וחוסר וודאות התפקיד של בגד כפת מתחדד בעניי. הצורך בזהות ברורה וחזקה של מעגלי השייכות שלי, "המחנה שלי", של להיות חלק מ…. לפני כמה חודשים אמרה לי אחת האמהות משפט שנצרב בליבי "אני לא יכולה לוותר להם על העברית, השפה זה הדבר הכי חזק שנשאר לי בזהות מהבית". ואני כולי תקווה שהילדים והנוער המדהים הזה שפגשתי השנה ידעו לקחת חלק פעיל, אקטיבי וגם בועט בהמשכיות הקהילה שצמחה וצומחת כאן, בשייח על הזהות והמשכיות הפרטית שלהם ובאותה הנשימה שיהיו שגרירים, שיוצאים אל מחוץ למחנה ולוקחים חלק במעגלים ועולמות נוספים.

פרק א' בספר במדבר מסתיים בפסוק וַיַּֽעֲשׂ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁר־צִוָּ֨ה יְהוָֹ֜ה אֶת־משֶׁ֗ה כֵּן־חָנ֤וּ לְדִגְלֵיהֶם֙ וְכֵ֣ן נָסָ֔עוּ אִ֥ישׁ לְמִשְׁפְּחֹתָ֖יו עַל־בֵּ֥ית אֲבֹתָֽיו: מספרים לנו על בני ישראל הממושמעים, הם לא תמיד כאלו, אבל כנראה שהצעידה הזו במדבר בתוך הכאוס גורמת להם לעשות את מה שמשה מצווה אליהם. לחנות על פי הדגלים, לעשות את המסע הזה עם התא המשפחתי, עם המוכר, עם השבט.

התקופה הזאת מחייבת את כולנו למשמעת אזרחית וציבורית, להתמודדות עם דרישות חדשות המגבילות את המרחב והחופש האישי. מחד תחושת אחריות קולקטיבית וחברתית לנצח את המגפה הזאת יחד, ומאידך הצרכים הפרטיים, שאחרי חודשים בהסגר צועקים להשתלט ומבקשים חופש ומרגוע. המתח בין קובעי המדיניות שמכתיבים לנו מציאות על פי סטטיסטיקות ומספרים לתחושה שכל אחד נחשב ונספר ושלא מוותרים על אף אחד, על אף ציבור ואדם. המפגש בין הסיפור הפרטי לסטטיסטיקות ולמספרים שלעולם יאלצו לחיות יחד, לפרקים בהרמוניה ולפרקים בהתנגשות ותסכול.

אסיים בברכת בריאות לכולם, שנמצא את המקום שלנו במסע אל הארץ המובטחת בעידן הקורונה, שנדע לחיות בתוך המחנה הפרטי שלנו ושהוא יהיה חלק בלתי נפרד מהמחנות שסביבו ונצליח לתת מקום לצורך הפרטי ולזה הציבורי גם יחד.

נעמה