פרשות ניצבים וילך: משהו חדש מתחיל

פרשות ניצבים וילך: משהו חדש מתחיל

מאת: רובי יהושע

פרשות ניצבים וילך הן מן הקצרות שבפרשות התורה. רוב השנים הן נקראות בבית הכנסת ביחד. הן הפרשות האחרונות שבהן משה, כמנהיג ומורה, מלמד את עם ישראל את המצוות האחרונות וגם החשובות ביותר, לפני כניסתם לארץ אחרי ״שאכלו הרבה חול״ בארבעים שנות המדבר. כמה סמלי ששתי פרשיות אלה נקראות בשבת האחרונה לפני ראש השנה, לפני השנה החדשה שאין לנו מושג מה תביא לנו. כמו עם ישראל לפני הכניסה לארץ ישראל שלא ידעו לקראת מה הם הולכים, ממה יתפרנסו ועם מה יכבשו את הארץ. חישבו על המעמד המיוחד ביום הזה שכולם נצבו לפני הכניסה לארץ לפני ה‘. הפרשה מתחילה במילים "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלוֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ":

גם אנו נצבים היום בשבת האחרונה לפני ראש השנה בו כל אחת ואחד מאתנו, ללא יוצא מן הכלל, יעמוד או תעמוד לפני בורא עולם, אבל לא רק לפניו אנו עומדים. כשכולם נעמדים בתור, אנו נצבים וחשופים בפני הקהילה שבה אנו חיים. בזמן שראשי השבטים נצבו לפני ה', הם גם נצבו בפני חוטבי העצים ושואבי המים. כך אנו נצבים גם בפני הורינו, ילדינו, חברנו ושכנינו ונהרהר במעשינו בשנה החולפת. האם ראויים אנו לקבל את האישור ולהמשיך לשנה הבאה? האם דאגנו לזולת? האם שמרנו על הטבע ולא רק כדי שישמור עלינו? האם נהגנו ביושר וחמלה עם כל נותני השירותים? הקופאית בסופר, הגנן, הדוור או המטפלת? על כן נזהר בשבוע הקרוב, להיות רגישים לזולת ולבקש סליחה מבני משפחותינו, שכנינו וחברינו קודם כניסת השנה החדשה שתבוא עלינו לטובה, לשלום, ולרפואה.

מחציתה הראשונה של הפרשה היא האָלָה, הברית שנכרתה לדורות בין ישראל לבין אלוהים. אגב ברית זו היא לא ברית בין מדינות או ברית של נבחרי ציבור שנוטים להפר בריתות ורוצים להחזיר את הגלגל לאחור. זו ברית שלא ניתן להתחרט עליה ואין דרך להחזיר עטרה ליושנה. גם הדורות שאחרי דור המדבר, ואנו בתוכם, שלא היו באותו מעמד מחויבים לברית: " וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת.  כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלוֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם" זוהי ברית מעתה ועד עולם שיש איתה גם אזהרה, מפני פניית האדם  מעבודת ה‘ לעבודת אלילים. במקרה שתופר הברית אנו נסבול מפורענות איומה, מחורבן, גלות וחולאים אחרים. אבל יש גם את התיקון והיעוד לעתיד, שתהיה תשובה ועם ישראל יחזור ל-ה‘, ויקיים את המצוות שכתובות בתורה, כלומר להגיע להכרה בו. "וְשָׁב ה' אֱלוֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלוֹהֶיךָ שָׁמָּה". השורש ״שוב״ באורח פלא מוזכר לא מעט פעמים בשמות ופעלים שונים בפסוקים הבאים: ״שיבה״, ״השבה״, ״שבות״, ״שבי״ הן חוזרות שוב ושוב כרוכות ומעורות זו בזו. מזכיר לנו את השיבה אל ה‘, אל העבר הטוב, אל המקורות שלנו בלי הבדל של מין, גזע, או כיסוי ראש. השיבה אל הארץ, השמירה על האדמה והטבע, כן, גם לשמור על כדור הארץ שלנו משינויי אקלים. לכל זה יכול נוכל כי ברגע שנשוב כולנו נקבל את כל הטוב: " וְהוֹתִירְךָ ה' אֱלוֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ .. לְטֹבָה כִּי יָשׁוּב ה' לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ. … לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא… וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא. הטוב אינו נמצא בשמיים גם לא מעבר לים. הוא ממש פה איתנו ואנו רשאים לעשות טוב.

פסוקים אלו, שמדברים על הטוב, אינם אלא הקדמה לציווי האדיר לפיו האדם מצווה לבחור – (פרק ל פסוק טו) רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע. ובהמשך בפסוק יט .. וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ.

האמנם בחירה חופשית? האם אנו אדון לעצמנו?

רבים וטובים מאמינים ושאינם מאמינים ניסו לענות על שאלה זו. האם האדם הוא בין חורין לענות על שאלה זו. כבר בילדותי ובתמימותי חשבתי שפסוק זה לא כתוב נכון. לפי ראות עיני היה צריך להיות: את החיים ואת המוות, את הטוב ואת הרע. כלומר מילה והיפוכה ורשאי אתה לבחור כראות עיניך.

לאורך כל ההיסטוריה יש דיון באיזו מידה יש לאדם בחירה. כמובן שגם בתרבות היהודית יש מחלוקת. הרמב״ם, שפינוזה, הרב סעדיה גאון, רבי חסדאי ועוד גדולים אחרים שמפאת חוסר מקום לא הוספתי אותם, נחלקים בסוגיה חשובה זו.

הרמב״ם בהלכות תשובה (פ״ה ה״א) פוסק: רשות לכל אדם נתונה: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו. ואם לדרך רעה ולהיות רשע – הרשות בידו.

רב חסדאי (רח״ק) מכוין בדבריו אל תחושה האדם. האדם יכול לבחור אך מחויב מצד המציאות. בפועל אין לו בכלל בחירה אך התורה כיונה לתחושה שלו.

הרב סעדיה גאון (רס״ג) בספרו ״אמונות ודעות״  מציג פסוקים הנוגעים לנושא בחירה חופשית ומוסיף קטע גמרא (ברכות ל״ג ב) ״הכל בידי שמים חוץ ממה שה' אלוהיך שואל מעמך כי אם ליראה״. כלומר כל ההתרחשיות נקבעו מראש ללא בחירה חוץ מיראת שמיים.

ברוך שפינוזה, ההוגה היהודי הגדול של הפילוסופיה האתאיסטית, שולל לחלוטין את חופש הבחירה והוא מעגן את האדם בהכרח של מציאות. במילים פשוטות, כל רצון של הנפש נובע מסיבה קודמת, המניעה אותה לבחור בצורה הנוכחית. אין לאדם אפשרות אמיתית לבחור, הוא כפוף לסיבות קודמות.

הרמב״ם מוסיף לענין הבחירה בהקדמה לפרק ח בפרקי אבות עם פרשנות נוספת משלי: כל אדם חייו ללמד ולחנך את בניו ובנותיו גם בערוב ימיו. גם משה, בערוב ימיו, מסיים את תפקידו כמנהיג, ומעביר את דברי ה' ישירות. ללא מתוכים. ישר, אמיתי וחד כמו אב טוב לילדיו. הורה טוב קורא להם ומספר על השבילים שעבר עד להצלחה. האחת קשה, תלולה ומפותלת בראשיתה, קלה ונעימה בסופה. והאחרת קלה, ללא מהמורות אבל אויה לנו קשה ובלתי עבירה בסופה. האב ממליץ ומצווה אתכם לבחור בדרך הראשונה. כך ה' מראה לנו את האפשרויות ומצווה אותנו לבחור בדרך שהוא יודע שתיטיב איתנו. ובחרת בחיים.

גם לנו עכשיו ישנה התלבטות באיזו דרך נלך במלחמה בקורונה. האם להקשיב לשלטונות בכל עיר ועיר שממליצים לחבוש מסיכה גם כשלא נוח ומציק? שסוגרים שבילים בפארק או גם לעיתים סוגרים את הפארק בימים עם רמת זיהום אויר גבוהה? או פשוט לצפצף על כולם וללכת בדרך הקצרה והנוחה אל הלוא ידוע? בלי מסיכה ובלי פארקים. על זה נאמר ״ובחרת בחיים״. בחרנו להקשיב לאחראים על בריאותינו. כדי שנמשיך לחיות אנו מצווים לשמוע למומחי הבריאות שממליצים על מסיכות ששומרות עלינו וגם שומרות שלא נדביק את הסובבים אותנו. שסוגרים אותנו בביתנו מעט ועכשיו, כדי שנוכל ללכת בטבע ״ובשביליו הירוקים״ יותר לאחר מכן.

כי לא רחוק היום, ונשמח כולנו ששמרנו על עצמינו, על משפחותינו ועל הטבע שסביבנו. למענינו.

שבת שלום ושנה טובה לכולם.

אטרקציות ומקומות בילוי לכל המשפחה בימי קורונה

אטרקציות ומקומות בילוי לכל המשפחה בימי קורונה

אחרי חודשים רבים במהלכם המקום היחיד כמעט אליו יכולנו לצאת אליו הוא הטבע, נראה שיש התחלה של שינוי. יותר ויותר מקומות מתחילים להיפתח ומציעים אופציות בילוי שאינן כוללות רק הליכה בטבע. אז לקראת סוף השבוע הארוך שלפנינו ובכלל, סופי השבוע הבאים בהם נשהה הרבה בבית, הכנו לכם רשימה של מקומות אשר פתחו את שעריהם ומציעים בילוי מהנה ושובר שיגרה לכל המשפחה.

חשוב מאוד להוסיף שעם כל השינויים התכופים בהנחיות, השריפות ושאר ההפתעות אשר צצות מידי יום, כדאי מאוד לבדוק את שעות הפעילות של המקום לפני היציאה לדרך. ולא לשכוח- לשריין מקום מראש.

Clearview Orchards

במהלך החודשיים הקרובים (עד ה-1 בנובמבר) מציעה חוות Clearview Organic Orchards קטיף של תפוחים אורגניים וטריים מזן גאלה, פוג'י, מוטסו ועוד. במקום ניתן לרכוש גם דבש, מיץ תפוחים טרי ולבנדר יבש. המחיר לפאונד של תפוחים הוא 2.25$. יש לעטות מסיכה בזמן הקטיף ולשמור על מרחק של 6 פיט.

לפרטים נוספים לחצו כאן.

Bay Area Discovery Museum

שריינו כרטיס מראש ולכו ל-Bay Area Discovery Museum בסוסליטו שבימים אלו פתוח לקהל הרחב ומציע מגוון פעילויות באוויר הפתוח. במקום, מוצע משחק חפש את המטמון במהלכו תצטרכו למצוא פריטים שונים הפזורים ברחבי המוזיאון, יחולקו ערכות משחק למשפחה ועוד.

המוזיאון פתוח בימים רביעי עד ראשון מ-9 בבוקר ועד 4 אחה"צ.

לפרטים נוספים לחצו כאן.

CuriOdyssey

מוזיאון המדע וגן החיות CuriOdyssey בסן מתאו חוזר לפעילות במתכונת מצומצמת ומציע ביקור בגן החיות הפתוח בו תוכלו לפגוש שועלים, ינשופים, רקונים, נחשים ועוד. בנוסף, תתקיים התצוגה The Nature of Patterns, גם היא מחוץ למוזיאון.

מומלץ מאוד לשריין כרטיסים מראש, חובה לעטות מסיכה במקום מגיל 5 ומעלה.

המוזיאון פתוח בימים רביעי עד שבת מ-10:00 בבוקר ועד 5:30 בערב.

לפרטים לחצו כאן.

Muir Woods

אם אתם באיזור סוסליטו, נצלו את הזמן לביקור בשמורה היפה Muir Woods בה תוכלו לראות את עצי הרדווד, שפע הצמחים והחיות שגרות שם. שימו לב, כמות המבקרים הרשאית להיכנס לפארק היא מוגבלת ולכן יש לשריין מקומות חנייה מראש. הפרטים כאן.

San Francisco Zoo

ג'ירפות, זברות, גורילות, דובי גריזלי ועוד הרבה מינים של זוחלים, ציפורים וחרקים מחכים לכם בגן החיות שבסן פרנסיסקו שבימים אלו מאפשר כניסה אך ורק לאיזורים הפתוחים שבגן. לפני ההגעה יש לשריין כרטיס כניסה ומקום חנייה דרך אתר האינטרנט של גן החיות. כל הפרטים כאן.

Oakland Zoo

בגן החיות החביב שבאוקלנד תוכלו לראות וללמוד על יותר מ-750 בעלי חיים השוכנים ברחבי הגן הכוללים, בין היתר, פילים, קופים, ג'ירפות, תוכים ועוד. כל החללים הסגורים הכוללים את מגורי החרקים, החיות האמפיביות והזוחלים לא יהיו פתוחים לקהל. כמו כן, המסעדה במקום תהיה סגורה לישיבה אך ניתן יהיה לרכוש אוכל בדוכנים אשר יוצבו בחוץ. גם כאן, יש לשריין מקום מראש וחלה חובת עטיית מסיכה מגיל 3. לפרטים נוספים לחצו כאן.

Safari West

ה- Safari West שבסנטה רוזה, המקום הכי קרוב לספארי שבאפריקה שתגיעו אליו באיזור, גם הוא נפתח לקהל ותחת כל נהלי הבטיחות, תוכלו לבקר בו וליהנות מלמעלה מ-900 חיות מ-90 מינים שונים. אם אתם מעוניינים להאריך את השהות, במקום ישנו אתר גלאמפינג (Glamping) עם אוהלי ספארי ועוד אטרקציות שיהפכו את השהות לחוויה בלתי נשכחת.

Safari West, 3115 Porter Creek Road, Santa Rosa, CA 95404

California Windsurfing

אוהבים קייאקים? סירות פדלים? גלשני רוח? במרכז הגלישה שבסן מתאו תוכלו לשכור את כל אלה ולצאת לגלוש, לחתור או לפדל באי הסמוך לפארק Leo J. Ryan. במקום ניתנים גם שיעורים עבור גולשים מתחילים וכן שיעורים לחתירה בקיאק. שימו לב, התשלום במקום הוא אך ורק במזומן.

California Windsurfing, 650 Shell Blvd, Foster City, CA 94404

שיפה ושונה תהא השנה + רעיונות למתנה

שיפה ושונה תהא השנה + רעיונות למתנה

מאת: דלית גבירצמן

א.

זאת לא היתה השנה שפיללנו לה. זאת לא היתה השנה שחיכינו לה בהתרגשות ובתקווה שתביא איתה ברכה. לא עליה חלמנו כשטבלנו תפוח בדבש ובירכנו שתהיה מתוקה. הסלק לא הצליח לסלק את צרותינו וכל התמרים שאכלנו לא גרמו לכך שייתמו דאגותינו. וכי מי יכול היה לדעת לפני שנה, שכל מה שנרצה ונייחל לו היום, זה שתכלה השנה הזאת וקללותיה. והנה שנה חדשה עומדת כבר בפתח, וכמו בכל שנה בסתיו מרגישים את השינוי שעומד באוויר ונדמה שכל מה שנבקש הוא, שהשנה שמתחילה תהיה שונה.

ב.

בימים המתעתעים של בין לבין, שבהם הכול נראה אותו הדבר ובכל זאת מרגיש אחרת, כך גם השמיים המעושנים משתנים לנגד עינינו ומסמנים לנו את תום הקיץ וסופה של שנה שהיתה שונה מזו שציפינו לה.

ג.

אומרים שהשנה החולפת היא נסיון, שהיא מבחן. אומרים שהיא באה לחדד לנו את הראייה ולגרום לנו לבחון מחדש את עצמנו ואת העולם שמסביבנו. היא סגרה אותנו בתוך ביתנו, כדי שנהיה קרובים אצל עצמנו. לפעמים פתחנו דלת לקבל מכר, אבל לרוב, גרנו בדלת אמותינו וגילינו שבקפסולה יש יותר מקפה.

ד.

Photo by iStock/smshoot

השנה הזאת אילצה אותנו לטבול בתוך עצמנו יום אחר יום, שבוע אחר שבוע. במשך חודשים ארוכים, טבלנו במקווה, שבימים אחדים היה מקווה של יאוש ובאחרים מקווה של תקווה. זאת היתה שנה עמוסה ברגעי חרדה גדולים וברגעי התפכחות וזיכוך גדולים לא פחות. בניגוד לרצוננו, תוך רקיעה זועמת בידיים וברגליים, נסחפנו אל מובלעת נדירה שנוצרה לנו בזמן. מובלעת שאיפשרה לנו לפתע לעצור ולהתנער מהיומיום ומהרגלים מובנים מאליהם. היא העניקה לנו מבט מחודש ונפעם על מה שיש ועל מה שאין, ומו כן, היא העניקה לנו תגליות יקרות ערך, כמו למשל את תגלית העמידוּת. ועם כל רצוני להשיל מעלי את נשל השנה הזאת, קיים בי גם רצון כמעט בלתי מוסבר לנעוץ בו סיכה ולשמר אותו לעתיד לבוא.

ה.

תקראו לי נאיבית, תקראו לי שוטה, אבל בסופו של יום ובסופה של שנה, אני עדיין מאמינה בשנה טובה.  אז לכבוד השנה המתחדשת, אני בוחרת להתמקד בטוב. אני נוקשת בעדינות על הדלת ונושאת עימי מגש עמוס כל טוב ועליו שפע של רעיונות למתנות חג מפנקות, לאחרים וגם לעצמנו. כאן, שם ובכל מקום.

Afuga

את אלין ורועי אורנשטיין פגשתי לראשונה באירוע חגיגות הבציר ביקב של עודד שקד בסונומה. זוג צעיר, יפה וזוהר עם תשוקה גדולה לקפה איכותי. הם הגיעו עם בר נייד ומרשים והכינו באהבה קפוצ׳ינו, אמריקנו ואספרסו לכל האורחים. ואז הגיעה הקורונה, וכמו לרבים מאיתנו, היא טרפה את כל החלומות. ביצירתיות מדהימה ובכישרון רב החלה אלין להכין מארזים יפיפיים בהתאמה אישית; לימי הולדת, ללקוחות, לעובדים מהבית, לחובבי הקפה ולאוהבי האדם. וכי מי מאיתנו לא ישמחו לפתוח את הדלת ולגלות קופסה מעוצבת ובה אריזות של קפה ותה מעולה, שוקולדים מובחרים, זר של פרחים טריים וחלבה משובחת. ועכשיו לכבוד החג, מוצעות לנו חבילות מפנקות לראש השנה הכוללות דבש טבעי, תה בטעמי תפוח ורימון, ספל וכרטיס ברכה אישי ומיוחד מעשה ידיה של אנה אביגד ועוד תופינים והפתעות. והכול ארוז ומוגש בהקפדה ובאהבה רבה! לפרטים.

Shuk Shuka

אי אפשר שלא להתאהב בינון צדוק, מייסד שוּקשוּקה. הקסם שלו כובש והאירועים שהוא מפיק הם הצלחה אדירה תחת המוטו הידוע שאוכל תמיד מצליח לחבר אנשים סביב השולחן. אחרי שהגה והקים את שוקשוקה, מקום מפגש תרבותי וא-פוליטי סביב מטבח עכשווי מקומי בסגנון ישראלי-פלשתינאי, נאלץ ינון אף הוא לחשב מסלול מחדש. כל הכישרון, היזמות והנסיון הרב עמדו לרשותו, ובתוספת חופנים של אנרגיה טובה ויותר מקמצוץ של אופטימיות נולד השוק של ״שוק שוקה״. ועד שיתאפשר לנו להיפגש שוב פנים אל פנים, כולנו מוזמנים להתענג על המוצרים הנפלאים והארוזים לתפארת של שוק שוקה; חומוס מעולה, טחינה ולבנה מופלאה, בבקות וחלות ענוגות ועוד מוצרים שמגיעים אלינו עד הבית. מומלץ!

לפרטים

McEvoy Ranch

תמיד אהבתי את סונומה, שהצליחה לשמר בעצמה איזו אותנטיות וענווה, שלא באה על חשבון היופי או האיכות. יש בה את כל מה שצריך כדי להנות; יין מעולה, נוף קסום, מסעדות יוצאות מן הכלל ושדות של לבנדר. ממש קפיצה קטנה לדרום צרפת במרחק של 30 מייל מגשר הזהב. הלב שלי נשבר בכל פעם שאני חושבת על מנת חלקה של סונומה היפה בשנה החולפת. אם לא די היה בקורונה הארורה שהנחיתה מכה קשה על האזור הפורה והקסום הזה המושך אליו עשרות אלפי מבקרים בשנה, הרי שהשריפה הנוראית שפקדה אותה בשנית הותירה את תושבי המקום חסרי אונים. ולכן, יותר מתמיד, אני מוצאת את עצמי נמשכת למקום כדי לתמוך ולעודד את בעלי העסקים הקטנים, המאפיות, בתי הקפה והיקבים המקומיים. באחד מסופי השבוע האחרונים ביקרנו בחווה האורגנית של McEvoy לאירוע של טעימת יינות. המקום פתוח לקהל ומזמן מפגש עם החווה המשתרעת על פני 550 אקרים ומייצרת יינות ושמן זית אורגניים ומוצרי טיפוח על בסיס טבעי כמו הלבנדר הגדל בחווה. אחרי שהתענגנו על מבחר היינות של McEvoy לצד פלטת גבינות מקומיות נכנסנו לחנות, ושם הצטיידנו במוצרי הטיפוח לעצמנו ולאהובים, וכמובן, בכמה צנצנות של דבש תוצרת המקום. לפרטים

משק הלברכט

ולמי שכמוני, נפשה יוצאת לפנק את בני המשפחה והאהובים הרחוקים בארץ, רציתי לספר על משק שהוא ממש אוצר. משק הלברכט הוא משק משפחתי שהוקם בביתן אהרון (על יד חדרה) בשנת 2013.

המשק כולל ״גינת אוכל״ המספקת ירקות ופירות אורגניים, עשבי תיבול, משתלת סוקולנטים וקקטוסים, חנות ומתחם שבו ניתן להנות מסדנאות בישול, ימי הולדת ופעילויות לכל המשפחה. לכבוד ראש השנה, הם שוזרים מארזים חגיגיים ומשמחים ברגישות, מחשבה וטעם טוב, עד כדי כך שהתקשיתי לבחור בעצמי. המארזים כוללים תוצרת חקלאית מקומית, צמחי בית, סוקולנטים, תבלינים ופרחים, והכול בכלים יפיפיים וידידותיים לסביבה. ניתן להזמין באתר מתוך קולקציה של מארזים שהם שיר הלל לבריאות ויופי.

לפרטים

Fine Lab

רעיון נוסף לפינת חמד קסומה שבה ניתן להזמין ולשלוח מתנות מקוריות ומשמחות למשפחה ולחברים בארץ נלחשת על אוזני מפיה של רחלי אורן, מלכת הטעם הטוב והאסתטיקה. בלב שכונת נווה צדק ובאזור התעשייה בנתניה תוכלו לצלול לחנויות שיש בהן כל מה שקשור לבית, לאופנה ולחיים שאנשים אוהבים. לי-מור מורבר, היא המעצבת והמייסדת של המותג FinaLab שמתאפיינת במינימליזם, קווים נקיים וצבעים נייטרליים. מארזי המתנה מפנקים ומעוצבים להפליא. רחלי גם מזכירה לי את החנות hebraica של המעצבת שרון כרמי באתר Etsy בה ניתן לרכוש ראנרים מהממים במיוחד לשולחן החג.

לפרטים

Hudson Grace

עוד רעיון לחנות מעוצבת למשעי שניתן למצוא בה בנקל מתנות יפות ואיכותיות לחג נקראת Hudson Grace. גם כאן פשטות, יופי ומודרניזם נותנים את הטון, ואין צורך להעפיל יותר לחנות בסן פרנסיסקו. החנות פתחה זה לא מכבר סניף בפאלו אלטו במתחם האיכותי של Town & Country.

ואם אפשר, עוד רגע אחד קטן של חשבון נפש אישי. מזה שמונה שנים, מידי יום שישי, שאני חוצבת מעמקי ליבי מחשבות, רגשות ורגעים פרטיים ויוצקת אותם לתוך תבניות אישיות של מילים. שמונה שנים בהן אני מלקטת וחולקת באהבה רגעים חולפים, פכים קטנים של השראה ואושר, בתקווה לכרות, ולו עם קורא/ת אחד/ת, ברית של מילים. אני עושה זאת באהבה ובתקווה להיטיב. איננו יודעים מה טומנת בחובה השנה החדשה, אך מה שבטוח, שלא נחדל לקוות ולייחל כמידי שנה לדבר אחד בלבד – לטוב.

שנה טובה!

דלית גבירצמן

ראש השנה 2020

dalit@gvirtsman.com

פרשת "כי תבוא": על הכרת תודה והמתנה לביאת המשיח

פרשת "כי תבוא": על הכרת תודה והמתנה לביאת המשיח

מאת: ורד גאני קציר

"דע מאין באת ולאן אתה הולך" (משנה, מסכת אבותפרק ג, משנה א) ומאחר ואנו כבר במאה ה-21 אוסיף ואכתוב "דעי מאין באת ולאן את הולכת" ובאותה נשימה אני מהרהרת במחשבה על כתיבת מסכת אמהות ועל כיצד קהילה שלמה כבר החלה בכך, שבעצם קולנו כבר נשמע ומשפיע, אך הדרך עודנה ארוכה. 

פרשת כי תבוא בסוף ספר דברים היא למעשה החלק האחרון של נאום משה בפני בני ובנות ישראל, לקראת כניסתם ארצה. הפרשה, אשר מתחילה במילים "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ", הינה המקור לציווים רבים של עשה ואל תעשה הניתנות מפי משה, לבני ישראל, הנמצאים מעבר הירדן ומחכים לחצותו אל עבר הארץ המובטחת. אולם המצווה הראשונה לאחר קבלת הנחלה, היא דווקא מצוות הביכורים "וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא". המצווה, המדגישה את המילה ראשית, מעורסלת היטב בין הפסוק הראשון המזכיר את מתנת הארץ לנו ובין הפסוקים הבאים המבקשים כי נזכור מאין באנו ומה עברנו, כיצד יצאנו משם והגענו עד הלום. כלומר דווקא כשאנו נרגשים במקומנו החדש, מפריינו הראשונים – דווקא אותם עלינו להעניק כמנחה לכהן, ללוי לה'. 

Photo by iStock\marimo

כיום, משאין בית מקדש, אין מי שישרת בו ואין עולות וזבחים, אנו בעלי ובעלות הזכות לבחור עם מי נחלוק את הראשון מבין פריינו, את הטוב ביותר שבנו ואשר שייך לנו, את העסיסי והנהדר מכל עמלנו. אני מוצאת צניעות וענווה רבה בפתיחה זו של הפרשה וחושבת על אחת העבירות שלצערי נוגעת כמעט בכולנו והיא ההתייחסות אל עצמנו, אל אהובינו, אל הקהילה סביבנו ואף אל החיים עצמם כמובנים מאליהם. שום דבר בחיינו אינו מובן מאליו ומצוות הביכורים מחזקת את הצורך בהכרת תודה ובחלוקת הטוב עם האחר. 

ההודיה מעוגנת בתרבות היהודית בתפילה "מודה אני" המתקיימת מידי בוקר בפתח תפילת השחרית. זיכרון יציאת מצריים, אשר מצויין בפרשה כסיבה לאותה ענווה והבאת הביכורים למשכן מעוגן אף הוא בעת קידוש השבת בארוחת השישי. בעת שמגיעים בני ישראל לבית המקדש, בנושאם את הטנא, הם נדרשים לספר את ההיסטוריה של עמם, המתחילה בירידה למצרים ועד החזרה לארץ: "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ.  וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה.  וַנִּצְעַק אֶל יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ.  וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים.  וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.  וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי יְהוָה וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.  וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ. 

חלק זה של הפרשה נקרא כמעט בנשימה אחת ומסתיים ב"הגר אשר בקרבך" ומיד לאחריו מופיעה מצוות המעשר: כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ. כלומר שבדיוק כפי שבני ישראל מצווים לחלוק את פרי עמלם עם ה', עם הכהן ועם הלוי, כך הם מצווים לחלוק אותו עם הגר, עם היתום, עם האלמנה – עם האחר.ת. בני ישראל זכו בארץ והמצווה הראשונה אשר קיבלו עליהם היא לחלוק מטובה ומפרי עבודתם, עם כל סביבתם. 

התחושה המלווה אותי מילדות היא זו שאם זכינו בחיים, עלינו לחלוק מטובם עם סביבתנו, אפילו עם עוברי אורח, וכיום אני יודעת כמה מספקת התחושה בחלוקת הטוב. באחוות אחים ואחיות. בהגנה על האחר.ת ובדאגה לו.ה. מן הצד השני של המתרס לעומת זאת – פגיעה באחר.ת, בזדון ובמחשבה, היא דבר שמעולם לא הכלתי. ובתקופה זו נראה שמאחר ו 2020 מחוללת את מה שהיא מחוללת, זה בסדר לפרוץ את כל הסכרים, לפגוע מילולית באחר.ת כי אבדה סבלנותנו, לפגוע פיזית באחר.ת כי מערכת העצבים שלנו יוצאת משליטה, לגנוב, לגזול, לאנוס, לרצוח כי מצפון, מוסר וכיבוש היצר הם מושגים שעברו מן העולם בחלקים מסויימים של האוכלוסיה. והלב כבד והחלומות נוראיים והתחושה המאזנת היחידה לתחושת הגוג ומגוג שבליבי היא ביאת המשיח המובטחת. ואני לא מדברת על המשיח המסורתי, אני מדברת דווקא על משיחות אחרת, כזו שהתחלנו לכתוב כקהילה דואגת ומודאגת במסכת האמהות שלנו במאה ה-21. כזו שמבקשת למגר את הרוע ואת ההתעללות ולהגביר את האור, את הצניעות, את האחרויות לאחר.ת ואת קיום הטוב. 

דמיינו לכם עולם בו כולנו מקיימים ומקיימות את הטוב, רק את הטוב. בתפילת ההודיה שלי אני מתפללת לביאת המשיח מסוג זה. שאנו, אלה שזכינו בחיים, נקיים חיים טובים יותר עבורנו ועבור כל אחד ואחת סביבנו.

אלול שמח ושנה טובה, מתוקה ומבורכת לכולנו! 

פרשת כי תצא: מחשבות על רצח לא מפוענח ואחריות קהילתית

מאת: רלי זיגל

כשאני לומדת תורה אני אוהבת לקרוא את הקריאה הראשונה לבד, לתת לעצמי את המרחב הפנימי שלי לגלות מה מדבר אלי לפני שאני פונה למקורות נוספים. וכך עשיתי בפרשה זו. פרשת "כי תצא" היא חלק מ"נאום המצוות", שנמצא בליבו של ספר דברים. המצוות הן תוכן הברית שנכרתת בין האל לעם, עם תום המסע במדבר ולקראת הכניסה לארץ.

הפרשה מתחילה במצווה מיוחדת במינה שהיא בעצם טקס שאמור להתבצע על ידי ראשי הציבור – טקס עגלה ערופה.

הפרשה מתחילה כך: כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ..

כלומר גופת אדם נמצאה בשדה ולא ברור מי הרוצח. מה עושים במצב כזה? הפסוקים לא מתארים את החיפוש אחרי הרוצח, אך מבהירים כי גם במקרה שלא נמצא הרוצח, צריך שמישהו ייקח אחריות. וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ וּמָדְדוּ אֶל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹת הֶחָלָל. וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ וּמָדְדוּ אֶל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹת הֶחָלָל. החוק מורה על מדידת המרחק מזירת הפשע אל הערים הקרובות. ואחרי המדידות – וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל. זקני העיר הקרובה ביותר (=המנהיגות המקומית) נקראים לבצע טקס המכונה טקס עגלה ערופה הכולל שלושה חלקים:

עריפת עגלה: וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה אֶל נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל. וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם יְהוָה וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע.

חשבון נפש: וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא הַקְּרֹבִים אֶל הֶחָלָל יִרְחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל. וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא שפכה [שָׁפְכוּ] אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ.

ובקשת כפרה: כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ יְהוָה וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם. וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה.

זו הפעם הראשונה, למיטב זיכרוני מלימודי התנ"ך בתיכון לפני הרבה שנים, שקראתי את הפרשה והדבר הראשון שהרגשתי היה זעזוע עמוק מהמעשה הברברי של הרג העֶגְלָה הצעירה. כל כולי זעקתי – איך אפשר להרוג חיה באכזריות שכזו, רק לשם טקס? איך אפשר לשטוף ידיים מעל דמה של העגלה ולהגיד אנחנו לא אחראים ולא יודעים וזהו? למה לעשות כדבר הזה?

אחרי כמה דקות של זעזוע התחלתי לשאול – למה נדרש טקס כזה? מהי המשמעות של הטקס הפומבי הזה? למה צריכים זקני העיר לומר שלא עשו את הפשע? מה פרשה זו מסמלת ומה אני יכולה וצריכה ללמוד ממנה?

בעודי חושבת על שאלות אלו, בחרתי לשתף את ילדי בפרטי הטקס ושאלתי אותם לדעתם. השאלות שעלו מהשיחות עימם הובילו להסתכלות על אחריות קהילתית והחלק של המנהיגים וכל אחד מחברי העיר במציאת האחראי לפשע, והאם אנחנו ברחצנו את ידינו מסירים אחריות מעלינו?

חיפושיי לתשובות הובילו למקורות שונים שעזרו לי להבין יותר טוב את משמעות הטקס באופנים שונים.

בימים אלו, בהם טבעונות וכבוד החיה תופסים חלק מרכזי בשיח הציבורי, טקס שכזה לא היה עולה על הדעת, אבל בימים עברו, טקסי טיהור כאלו ואחרים היו מאוד מקובלים בחברה הפגנית. במקרה שלנו, הטקס של הרג העגלה הצעירה, קטיעת חיים צעירים ורכים נעשה כסמל לרצח של אדם, לקטיעת חיים בטרם עת.

הדבר המעניין ביותר בשבילי בטקס זה קשור לנשיאת האחריות. התאור המפורט נועד להביא בפנינו את היקף האחריות והמחויבות של זקני העיר למה שקורה בטריטוריה של עירם. כשקוראים את הטקסט אפשר להבין שהמנהיגים שבקרבת עירם בוצע הרצח בוודאי לא ביצעו אותו אחרת הם היו נידונים כרוצחים, אבל עליהם להיות מסוגלים לומר ביושר שעשו מה שיכלו כדי למנוע מעשים מהסוג הזה וכי אינם יודעים מי הוא הרוצח. באמצעות הטקס עליהם לפעול לתיקון המצב כי דם נשפך, איזון הופר, וצריך כפרה.

אז מדוע צריך טקס כל כך מזעזע, פומבי וחריג?

תשובה מכיוון אחד נותן הרמב"ם שטוען שהטקס נועד לוודא שכל האנשים בכפר יודעים על הפשע שנתגלה כדי שאלו יהפכו להיות חלק באחריות למציאת האשם בהרג. הרמב"ם מעלה לתודעתנו את האחריות הקהילתית, את האחריות של אלו שבאיזור שלהם קרה הרצח.

מכיוון אחר הרמב"ן טוען שהטקס נועד להקריב את העֶגְלָה ושזרם המים ייקח עימו את האירוע וישכח, ובזה נותן לנו פתח לחשוב על כפרה לנפש הנרצח, טקס טיהור. ספר מורה הנבוכים חלק שלישי פרק מ', מסביר שתועלת טקס עגלה ערופה היא לפרסם ההורג, וחִזֵק זה העניין, בהיות המקום אשר תיערף בו העגלה "לא יעבד בו ולא יזרע לעולם. שבעל הארץ יעשה כל תחבולה ויחקור עד שיודע ההורג כדי שלא תיערף העגלה ולא תאסר ארצו עליו לעולם". הפרשנות הזו בעצם נותנת מוטיבציה לבעל האדמה לעשות ככל יכולתו למצוא את ההורג, שאם לא, פרנסתו תיפגע באופן ישיר. בכך מיוצרת מחוייבות אישית שיש לה השלכות ישירות על היחיד והקהילה.

לאחר שהבנתי יותר את הסוגיה, הבנתי שבאופן אישי התחברתי יותר לפרשנות הרמב"ם , ליצור דרך הקרבת העגלה הצעירה "עֶגְלַת בָּקָר, אֲשֶׁר לֹא-עֻבַּד בָּהּ, אֲשֶׁר לֹא-מָשְׁכָה, בְּעֹל", שחייה נגדעו באיבם ודמה נשטף "אֶל-נַחַל אֵיתָן, אֲשֶׁר לֹא-יֵעָבֵד בּוֹ, וְלֹא יִזָּרֵעַ", ליצירת אחריות קהילתית. הטקס המשמעותי והחריג הזה מטיל אחריות על המנהיגים ולכן גם על הקהילה.

מחשבות אלו הובילו אותי לימים אלו, בהם אנו עדים/ות לפשעים שאנשים לא יודעים מי ביצע ואז נשאלות השאלות – מה האחריות של המנהיגים? מה האחריות של כל אחד/ת מאיתנו לסביבה שלנו? כיצד אנחנו פועלים/ת כשאנו יודעים/ת שמשהו נוראי התרחש?

-האם אנו רואים את עצמינו שותפים/ת למציאת האחראי או שחלקינו נגמר בלשטוף את הידיים בנחל ולהצהיר שלא עשינו, לא ראינו או לא שמענו? האם אנחנו מפחדים לומר את מה שאנו יודעים?

מה שאני כל כך אוהבת בלימודי התורה בשלב זה של חיי הבוגרים, זה שאפשר לזהות בחיי היום יום שלנו דוגמאות רבות שמתקשרות ללימוד. בעידן קורונה אני רואה אנשים שלא עוטים מסיכה בטענות שונות ואני מוצאת את עצמי לעיתים מעירה לאנשים בצורה יפה, אבל לעיתים גם חוששת מתגובות של אנשים. אני מבינה ויודעת שכמו בפרשה, אני צריכה לומר ביושר שעשיתי כל מה שביכולתי למנוע הדבקה שלי, של משפחתי ושל הסביבה.

דוגמא נוספת לאחריות קהילתית או חוסר אחריות קהילתית נפרש בפנינו במקרה שמזעזע את מדינת ישראל, נערה נאנסת על ידי עשרות גברים, מעשה ברברי ולא נתפס ואני, עם הזעזוע העמוק מאוד שאני חשה בתוכי אני שואלת את השאלה – איך יכול להיות שאף אחד לא ראה או שמע דבר? מהי האחריות של בעלי המלון שבתחומו נעשה מעשה מזעזע זה? מהי האחריות של הכלל לדאוג למצוא את כל האשמים במעשה? מה האחריות של כל אחד ואחת מאיתנו לעזור למצוא את האשמים? מה צריך ללמוד מזה כדי שדבר כזה לא יקרה יותר?

כמו העגלה הצעירה שחייה נגדעו בדרך אכזרית, כך גם חיי נערה זו השתנו ברגע במעשה נוראי.

ופה בארה"ב, אנו עדים לאירועי רצח של אנשים כהיי עור שחייהם נקטפו ללא עוול בכפם ומותם עורר הדים ברחבי המדינה ועזר להביא את האשמים במעשה לדין. פרשת עגלה ערופה מזמינה אותנו לשים לב לחשיבות של האחריות הקהילתית ולהפוך אותה לדבר שבמרכז חיינו עכשיו, בארץ ופה בארצות הברית וחובת המנהיגים לשמש דוגמא ומופת ליושר והגינות ולדאגה לשלום הזולת ומציאת אלו שפוגעים בכל אדם באשר הוא.

שבת שלום,

רלי זיגל