בעזרת השף: קובץ מתכונים חגיגיים לראש השנה

בעזרת השף: קובץ מתכונים חגיגיים לראש השנה

קרוב לודאי שאת ארוחת החג נעביר השנה במתכונת מצומצמת. את שולחנות הענק והכיסאות המתקפלים תחליף פינת האוכל האינטימית ורשימת האקסל הארוכה של מי מביא מה תצטמצם למשפחה אחת או שתיים. אז גם אם עיקר נטל הבישולים נופל עליכם, שלא תיפול רוחכם! בסדרת השידורים "בעזרת השף", שפים מקהילתינו מדגימים את הכנת המנות המנצחות שלהם לחג, כאלה שהן לא יותר מידי מורכבות להכנה ותמיד קוצרות מחמאות. אז קבלו את המתכונים לבצלים ממולאים של ענת ורונסקי, צלעות עגל בתפוחים ודבש של איתמר אברמוביץ', פריקה ירקות קלויים ועשבי תיבול של גיא פנחסי, דג במעטפת עלי סלק של דפנה ומאיר (צ׳וצ׳ו) פרידלנדר, אורז טהדיג של מוניקה אהרונוף וטארט תפוחים של טל וייזר.

בצלים ממולאים

מאת: השפית ענת ורונסקי

המצרכים:

6 בצלים

750 גרם בשר בקר טחון

2 שיני שום קצוצות

1.5 כפית מלח

חצי כפית פלפל שחור

1 כפית פפריקה

1 כפית אבקת צ'ילי

1 קופסת שימורים (15 OZ) שעועית שחורה, מסוננת

1 קופסת שימורים של עגבניות קצוצות (15 OZ)

1 צרור כוסברה או פטרוזיליה קצוצה

240 גרם רוטב עגבניות (1)

480 גרם רוטב עגבניות (2)

חופן פירות יבשים (אני משתמשת בדרך כלל בשזיפים ואוכמניות מיובשים)

1.5 כוסות אורז עגול מבושל

אופן ההכנה:

  1. במחבת עמוקה וגדולה, על אש בינונית, לטגן בשמן בצל קצוץ אחד, להוסיף את הבשר, השום והתבלינים היבשים. לבשל עד שהבשר שחום.
  2. להוסיף את השעועית, העגבניות הקצוצות, רוטב עגבניות (1) והכוסברה, לערבב ולכבות את האש. להוסיף את האורז.
  3. להרתיח את הבצלים במים. להנמיך את האש ולבשל חצי שעה על אש נמוכה. לסנן ולקרר.
  4. לקלף את הבצלים, למלא אותם בתערובת ולסדר בצפיפות במחבת עמוקה.
  5. לערבב את רוטב עגבניות (2) עם כוס מים, לתבל במלח וסוכר ולהוסיף למחבת עם הבצלים כמעט עד כיסוי הבצלים. להוסיף את הפירות היבשים, לכסות ולבשל כשעה על אש נמוכה.

*לצפייה בשידור של ענת ורונסקי לחצו כאן.

פריקה ירקות קלויים ועשבי תיבול

מאת: השף גיא פנחסי

מצרכים:
2 כוסות פריקה
1 בצל סגול
2 גזר
1 גמבה
1 ראש שום
2 זוקיני
צרור פטרוזיליה
צרור כוסברה
צרור בצל ירוק
שמן זית
מלח
2 כוסות מים חמים
הוראות הכנה:
מטגנים בצל בשמן זית עד להזהבה, מוסיפים 4 שיני שום פרוסות, לאחר דקה מוסיפים את הפריקה, מטגנים 2
דקות עד שהטעמים נספגים. מוסיפים כפית וחצי של מלח ואז מוסיפים את המים החמים, מביאים לרתיחה מכסים
את הסיר, מנמיכים לאש קטנה (כמו אורז) ומבשלים כ-15 דקות.
לאחר כיבוי האש, משאירים את הסיר סגור ל-10 דקות.
בנתיים חותכים את שאר הירקות לקוביות, מבשלים כל ירק בנפרד על מחבת חמה עם שמן זית ומלח לפי הטעם (בערך 5-3 דקות לכל ירק).
פותחים את הסיר של הפריקה המבושל, מוסיפים את הירקות המבושלים ואת עשבי התיבול הקצוצים ומערבבים.

לצפייה בשידור של גיא פנחסי לחצו כאן.

אורז טהדיג

מאת: מוניקה אהרונוף

המרכיבים :

3 כוסות אורז בסמטי

1 בצל בינוני קצוץ

2 גזרים מגורדים גס

כוס צימוקים/אוכמניות

3-4 תפוחי אדמה קלופים וחתוכים לטבעות

1/4 כוס שמן קנולה

1 כפית כורכום

מלח

1/2 כוס מים פושרים

אופן ההכנה:

שלב ראשון – האורז

מרתיחים מים בסיר ומוסיפים כף מלח. כשהמים רותחים מוסיפים את 3 כוסות האורז. מבשלים כ-7-8 דקות עד

שהאורז חצי מבושל, מסננים את המים ומוסיפים כפית מלח.

שלב שני – הטיגון

במחבת מזהיבים את הבצל הקצוץ ומוסיפים את הגזרים המגורדים וכוס צימוקים/אוכמניות. מערבבים.

מוסיפים את האורז החצי מבושל ומערבבים היטב לאיחוד כל המרכיבים.

שלב שלישי – האיחוד

בסיר טפלון (או לכל סיר אחר שאתם בטוחים שבו האורז לא יידבק לדפנות) מחממים את שמן הקנולה ומוסיפים כפית

כורכום כדי שיצבע יפה את תחתית הסיר ומניחים בזהירות את פרוסות תפוחי האדמה כך שיהיו מסודרות כמו פרח.

מטגנים כ-2-3 דקות כדי שתפוחי האדמה יתפסו צבע כתמתם יפה.

מוסיפים את כל האורז מהמחבת, מהדקים היטב ויוצרים עם הצד האחורי של כף העץ חורים עמוקים (כ-4 חורים) אשר

לתוכם נשפוך כחצי כוס מים פושרים.

מנמיכים את הלהבה, מכסים את הסיר ומבשלים על אש קטנה 45 דק’.

שלב אחרון – העוגה

לאחר שכיבינו את האש ממתינים כ- 10 דק’ ואז לוקחים מגש עגול/ קערה לא עמוקה עגולה/ צלחת עגולה, מניחים על

הסיר ומהר הופכים את הסיר כך שהאורז ייצא בצורה מושלמת לצלחת העגולה.

*לצפייה בשידור של מוניקה אהרונוף לחצו כאן.

צלעות עגל עם תפוחים ודבש

מאת: השף איתמר אברמוביץ

מצרכים:
לצלעות:
4 בצלים בינוניים חתוכים גס
צרור סלרי חתוך גס
5 גזרים קלופים וחתוכים גס
נתח צלעות עגל (פאונד לאדם) או רגלי עוף
חצי כוס דבש
חצי כוס רכז רימונים
רבע כוס שמן זית
מלח ופלפל לפי הטעם

לתפוחים:
4 תפוחים גרני סמית (ירוקים) קלופים וחתוכים לשמיניות
שמן זית למחבת
4 כפות דבש
4 כפות רכז רימונים
מיץ מלימון אחד או שניים
חצי חבילה טימין
מלח והרבה פלפל שחור
לרוטב:
כוס ציר בקר קנוי
3 כפות דבש
3 כפות רכז רימונים
כלים:
תבנית מתכת שמתאימה לגודל הצלי ולתנור
סיר קטן
מחבת 10 אינץ'
כף עץ.
מסננת דקה
להכנת הצלי:
מחממים תנור ל-450 מעלות פרנהייט
1) מפזרים את הירקות על תבנית מתכת.
2) מתבלים את הנתח במלח היטב (עדיף לילה קודם)
3) מערבבים את השמן, הדבש, רכז הרימונים ופלפל שחור ומורחים את הנתח מכל הכיוונים.
4) מכניסים לתנור ומורידים ל-350 מעלות.
5) צולים בתנור עד טמפ׳ של 125 פרנהייט
תפוחים:
1) במחבת על חום בינוני גבוה מחממים מעט את שמן הזית ומוסיפים את התפוחים, מאדים שלוש דקות ומוסיפים את שאר המרכיבים למעט המלח.
2) מבשלים על חום בינוני עד שהמחבת כמעט יבשה ואז מוסיפים את המלח והפלפל. חשוב שיהיה הרבה פלפל שחור.
להכנת הרוטב:
1) מכניסים את כל מרכיבי הרוטב לסיר ומצמצמים על חום בינוני לחצי מהנפח המקורי
הרכבת המנה:
1) מוציאים את הנתח מהתנור ומניחים את התבנית על הכיריים.
2) מוציאים את הנתח מהתבנית ומניחים על צלחת בצד למשך 15 דקות.
3) מוסיפים את הרוטב לתבנית ומדליקים אש בינונית. מגרדים בעזרת כף עץ את כל המשקעים בתחתית התבנית. מצמצמים את הרוטב למרקם הרצוי. מסננים דרך מסננת דקה.
4) מפרידים את הנתח מהצלעות ופורסים.
5) מניחים מעט מהתפוחים על הצלחת, מעליהם מניחים פרוסות בשר ומעל כל זה יוצקים מעט רוטב.

*לצפייה בשידור של איתמר אברמוביץ לחצו כאן.

דג במעטפת עלי סלק

מאת: דפנה ומאיר (צ׳וצ׳ו) פרידלנדר

המצרכים:

1 ק"ג פילה דג לבן, ללא עור, עדיף קוד שחור או ברמונדי מחולק ל-20 מנות שוות משקל, בערך 8X2X2 ס"מ.

½ 1 כוסות של של ממחה פסטו אגוזים (מתכון בהמשך)

2 חבילות של סלק עלים או מנגולד ( Swiss Chard ) גדולים, 30-40 סנטימטר אורך, בערך 8 עלים בחבילה

4 כפות שמן זית

½  כוס יין לבן

2 שיני שום כתושות

1 בצל ספרדי מתוק קצוץ גס

1 כפית דבש

½ 1 כוסות עגבניות שרי חצויות לאורך

½  לימון משומר בינוני, קליפה בלבד. קצוץ  דק

1 כוס ציר דגים או ציר עוף או מים

1 כפית כמון

1 כפית קוריאנדר (כוסברה גרגרים טחונים)

¼ כפית פלפל צ'ילי

½  כפית מלח

מיץ מ ½ לימון

עלי כוסברה, פטרוזיליה או בצל ירוק לקישוט.

סיר גדול עם מים רותחים.

הרכבת המעטפות

  • קוצצים את קצה הגבעולים וזורקים, מחלקים את העלים לפי גודל.
  • טובלים את העלים במים הרותחים ל 5 שניות, כדי לרכך מעט, מקררים, מפרידים ומנגבים ממים עודפים.
  • בעזרת סכין חדה מפרידים את הגבעול מהעלה: לכל האורך לעלים הגדולים מאוד, ועד כ-10 ס"מ מהקצה לעלים הבינונים. אם יש עלים קטנים או עלים נקרעים, מפרידים גם כן את הגבעול ושומרים בצד לטלאים, סה"כ קיבלנו 20 דפים למעטפת. קוצצים את הגבעולים ושומרים להמשך.
  • מגלגלים את המעטפות: לעלים הבינונים חופפים טיפה את ה"רגליים" של המעטפת, מניחים מנת דג על הצד הקרוב, מפזרים מעל כפית וחצי של הפסטו ומגלגלים תוך כדי דחיפה קלה מהצדדים, ליצירת 20 מעטפות. משתמשים בעלים הקטנים להטלאות.

אופן ההכנה:

  • מחממים גריל לחום בינוני גבוה, רצוי להניח יריעת גריל על הרשת, או מחבת גריל גדולה על הכיריים.
  • מוסיפים כף שמן למחבת או ליריעת גריל, ובפעם אחת או פעמיים, מטגנים את המעטפות, בערך 10 דקות, תוך כדי צריבה מכל הכיוונים, כמו שמכינים קבב. המעטפות יתכווצו מעל המילוי. כדאי ללחוץ בעדינות עם מלקחיים על הצדדים תוך כדי הגלגול. מניחים בצד.
  • במקביל, מכינים את הרוטב: במחבת גדולה, עם מכסה מתאים, מחממים שתי כפות שמן על חום בינוני גבוה, מוסיפים את הבצל ומטגנים תוך ערבוב עד ריכוך כ-8 דקות, מוסיפים את הגבעולים הקצוצים ואת השום, וממשיכים לטגן תוך ערבוב כ-4 דקות נוספות. מוסיפים לימון משומר, עגבניות, ומערבבים למשך שתי דקות נוספות, מוסיפים תבלינים, מלח, דבש, יין, ציר, מיץ לימון ומביאים לרתיחה. מצמצמים מעט למשך 3 דקות ומנמיכים את החום.
  • מסדרים את המעטפות בשכבה אחת במחבת עם הרוטב, מכסים ומבשלים על אש בינונית-נמוכה כ-5 דקות. מכבים ומשאירים לנוח 3-4 דקות נוספות.
  • מגישים את המנה כמו שהיא למרכז השולחן או בצלחות אישיות מעל אורז לבן. לקישוט, מפזרים מעל כוסברה, פטרוזיליה או בצל ירוק.

ממחה פסטו אגוזים לדגים במעטפת

המצרכים:

1 חבילה פטרוזיליה קצוצה דק (גבעולים ועלים)

1 חבילה כוסברה קצוצה דק (גבעולים ועלים, ניתן להחליף בבזיליקום או מנטה)

2 בצלים ירוקים כולל החלק בלבן, קצוצים דק

4 שיני שום כתושות

1 חלפניו קצוץ דק

גרידה מקליפת 1 לימון

מיץ מחצי לימון

2 כפיות כמון

1 כפית קוריאנדר

½ כפית בהרט

½ כפית קימל טחון

קמצוץ אגוז מוסקט טחון

2-3 כפות שמן זית

½ כוס אגוזי מלך טחונים גס

1 כפית מלח

אופן ההכנה:

מערבבים היטב את כל החומרים ללא השמן, מיץ הלימון והאגוזים, מוסיפים מיץ לימון, 2 כפות שמן ואגוזים ומערבבים. ניתן להכין עד שעתיים מראש ולשמור בטמפרטורת חדר, או להוסיף כף שמן ולשמור במקרר בכלי אטום עד יומיים.

לצפייה בשידור של דפנה וצ׳וצ׳ו פרידלנדר לחצו כאן

טארט תפוחים/אגסים

מאת: הקונדיטורית טל וייזר

תבנית טארט עגולה 9"

חומרים לבצק טארט:

250 גר' קמח

3 גר' מלח

5 גר' תמצית וניל

150 גר' חמאה קרה חתוכה לקוביות קטנות

95 גר' אבקת סוכר

33 גר' אבקת שקדים

1 ביצה (L)

חומרים למלית:

110 גר' חמאה בטמפרטורת החדר

225 גר' סוכר

5 גר' תמצית וניל

3 ביצים

80 גר' שמנת חמוצה

170 גר' קמח

5 גר' אבקת אפיה

350 גר' תפוחים חתוכים לקוביות (גרניט סמית')

50 גר' חמאה

50 גר' סוכר

חומרים לשטרוזל:

100 גר' חמאה

100 גר' סוכר

160 גר' קמח

הוראות הכנה לבצק טארט:

  1. שמים קמח, חמאה, אבקת סוכר, מלח ואבקת שקדים בקערת מעבד מזון ומעבדים לפירורים.
  2. מוסיפים חלמונים ווניל ומעבדים לפירורים גדולים.
  3. מעבירים לשולחן ויוצרים מהבצק דיסקית, עוטפים בניילון נצמד ומעבירים למקרר לכחצי שעה.
  4. מוציאים מהמקרר ומרדדים לעיגול בקוטר של התבנית, מעבירים את הבצק לתבנית ומקררים כ-20 דק'.
  5. מחממים את התנור ל-350 פרנהייט (180 צלזיוס)
  6. אופים 15 דק' עם משקולות ולאחר מכן עוד 5-7 דק' ללא משקולות.

הוראות הכנה למלית:

  1. קולפים את התפוחים וחותכים אותם לקוביות קטנות.
  2. בסיר, מבשלים את התפוחים עם החמאה והסוכר עד שהם מתרככים, מורידים מהאש ונותנים להם לנוח על השולחן (רצוי להכין מראש ולתת לתפוחים להתקרר לגמרי).
  3. במיקסר עם וו גיטרה (K) מעבדים חמאה וסוכר במהירות בינונית עד לקבלת תערובת קרמית, מוסיפים את הוניל והביצים עד לקבלת תערובת אחידה.
  4. מוסיפים את הקמח ואבקת האפיה.
  5. מוסיפים את השמנת החמוצה ומערבלים היטב עד שמתקבלת תערובת אחידה.
  6. מוסיפים את התפוחים ומערבבים.
  7. יוצקים לתבנית הטארט.

הוראות הכנה השטרוזל:

  1. במיקסר עם וו גיטרה (K) מעבדים חמאה, קמח וסוכר במהירות בינונית עד לקבלת תערובת פירורית,
  2. מפזרים את השטרוזל על הטארט ואופים כ- 30 דק'.

*לצפייה בשידור של טל וייזר לחצו כאן.

שיפה ושונה תהא השנה + רעיונות למתנה

שיפה ושונה תהא השנה + רעיונות למתנה

מאת: דלית גבירצמן

א.

זאת לא היתה השנה שפיללנו לה. זאת לא היתה השנה שחיכינו לה בהתרגשות ובתקווה שתביא איתה ברכה. לא עליה חלמנו כשטבלנו תפוח בדבש ובירכנו שתהיה מתוקה. הסלק לא הצליח לסלק את צרותינו וכל התמרים שאכלנו לא גרמו לכך שייתמו דאגותינו. וכי מי יכול היה לדעת לפני שנה, שכל מה שנרצה ונייחל לו היום, זה שתכלה השנה הזאת וקללותיה. והנה שנה חדשה עומדת כבר בפתח, וכמו בכל שנה בסתיו מרגישים את השינוי שעומד באוויר ונדמה שכל מה שנבקש הוא, שהשנה שמתחילה תהיה שונה.

ב.

בימים המתעתעים של בין לבין, שבהם הכול נראה אותו הדבר ובכל זאת מרגיש אחרת, כך גם השמיים המעושנים משתנים לנגד עינינו ומסמנים לנו את תום הקיץ וסופה של שנה שהיתה שונה מזו שציפינו לה.

ג.

אומרים שהשנה החולפת היא נסיון, שהיא מבחן. אומרים שהיא באה לחדד לנו את הראייה ולגרום לנו לבחון מחדש את עצמנו ואת העולם שמסביבנו. היא סגרה אותנו בתוך ביתנו, כדי שנהיה קרובים אצל עצמנו. לפעמים פתחנו דלת לקבל מכר, אבל לרוב, גרנו בדלת אמותינו וגילינו שבקפסולה יש יותר מקפה.

ד.

Photo by iStock/smshoot

השנה הזאת אילצה אותנו לטבול בתוך עצמנו יום אחר יום, שבוע אחר שבוע. במשך חודשים ארוכים, טבלנו במקווה, שבימים אחדים היה מקווה של יאוש ובאחרים מקווה של תקווה. זאת היתה שנה עמוסה ברגעי חרדה גדולים וברגעי התפכחות וזיכוך גדולים לא פחות. בניגוד לרצוננו, תוך רקיעה זועמת בידיים וברגליים, נסחפנו אל מובלעת נדירה שנוצרה לנו בזמן. מובלעת שאיפשרה לנו לפתע לעצור ולהתנער מהיומיום ומהרגלים מובנים מאליהם. היא העניקה לנו מבט מחודש ונפעם על מה שיש ועל מה שאין, ומו כן, היא העניקה לנו תגליות יקרות ערך, כמו למשל את תגלית העמידוּת. ועם כל רצוני להשיל מעלי את נשל השנה הזאת, קיים בי גם רצון כמעט בלתי מוסבר לנעוץ בו סיכה ולשמר אותו לעתיד לבוא.

ה.

תקראו לי נאיבית, תקראו לי שוטה, אבל בסופו של יום ובסופה של שנה, אני עדיין מאמינה בשנה טובה.  אז לכבוד השנה המתחדשת, אני בוחרת להתמקד בטוב. אני נוקשת בעדינות על הדלת ונושאת עימי מגש עמוס כל טוב ועליו שפע של רעיונות למתנות חג מפנקות, לאחרים וגם לעצמנו. כאן, שם ובכל מקום.

Afuga

את אלין ורועי אורנשטיין פגשתי לראשונה באירוע חגיגות הבציר ביקב של עודד שקד בסונומה. זוג צעיר, יפה וזוהר עם תשוקה גדולה לקפה איכותי. הם הגיעו עם בר נייד ומרשים והכינו באהבה קפוצ׳ינו, אמריקנו ואספרסו לכל האורחים. ואז הגיעה הקורונה, וכמו לרבים מאיתנו, היא טרפה את כל החלומות. ביצירתיות מדהימה ובכישרון רב החלה אלין להכין מארזים יפיפיים בהתאמה אישית; לימי הולדת, ללקוחות, לעובדים מהבית, לחובבי הקפה ולאוהבי האדם. וכי מי מאיתנו לא ישמחו לפתוח את הדלת ולגלות קופסה מעוצבת ובה אריזות של קפה ותה מעולה, שוקולדים מובחרים, זר של פרחים טריים וחלבה משובחת. ועכשיו לכבוד החג, מוצעות לנו חבילות מפנקות לראש השנה הכוללות דבש טבעי, תה בטעמי תפוח ורימון, ספל וכרטיס ברכה אישי ומיוחד מעשה ידיה של אנה אביגד ועוד תופינים והפתעות. והכול ארוז ומוגש בהקפדה ובאהבה רבה! לפרטים.

Shuk Shuka

אי אפשר שלא להתאהב בינון צדוק, מייסד שוּקשוּקה. הקסם שלו כובש והאירועים שהוא מפיק הם הצלחה אדירה תחת המוטו הידוע שאוכל תמיד מצליח לחבר אנשים סביב השולחן. אחרי שהגה והקים את שוקשוקה, מקום מפגש תרבותי וא-פוליטי סביב מטבח עכשווי מקומי בסגנון ישראלי-פלשתינאי, נאלץ ינון אף הוא לחשב מסלול מחדש. כל הכישרון, היזמות והנסיון הרב עמדו לרשותו, ובתוספת חופנים של אנרגיה טובה ויותר מקמצוץ של אופטימיות נולד השוק של ״שוק שוקה״. ועד שיתאפשר לנו להיפגש שוב פנים אל פנים, כולנו מוזמנים להתענג על המוצרים הנפלאים והארוזים לתפארת של שוק שוקה; חומוס מעולה, טחינה ולבנה מופלאה, בבקות וחלות ענוגות ועוד מוצרים שמגיעים אלינו עד הבית. מומלץ!

לפרטים

McEvoy Ranch

תמיד אהבתי את סונומה, שהצליחה לשמר בעצמה איזו אותנטיות וענווה, שלא באה על חשבון היופי או האיכות. יש בה את כל מה שצריך כדי להנות; יין מעולה, נוף קסום, מסעדות יוצאות מן הכלל ושדות של לבנדר. ממש קפיצה קטנה לדרום צרפת במרחק של 30 מייל מגשר הזהב. הלב שלי נשבר בכל פעם שאני חושבת על מנת חלקה של סונומה היפה בשנה החולפת. אם לא די היה בקורונה הארורה שהנחיתה מכה קשה על האזור הפורה והקסום הזה המושך אליו עשרות אלפי מבקרים בשנה, הרי שהשריפה הנוראית שפקדה אותה בשנית הותירה את תושבי המקום חסרי אונים. ולכן, יותר מתמיד, אני מוצאת את עצמי נמשכת למקום כדי לתמוך ולעודד את בעלי העסקים הקטנים, המאפיות, בתי הקפה והיקבים המקומיים. באחד מסופי השבוע האחרונים ביקרנו בחווה האורגנית של McEvoy לאירוע של טעימת יינות. המקום פתוח לקהל ומזמן מפגש עם החווה המשתרעת על פני 550 אקרים ומייצרת יינות ושמן זית אורגניים ומוצרי טיפוח על בסיס טבעי כמו הלבנדר הגדל בחווה. אחרי שהתענגנו על מבחר היינות של McEvoy לצד פלטת גבינות מקומיות נכנסנו לחנות, ושם הצטיידנו במוצרי הטיפוח לעצמנו ולאהובים, וכמובן, בכמה צנצנות של דבש תוצרת המקום. לפרטים

משק הלברכט

ולמי שכמוני, נפשה יוצאת לפנק את בני המשפחה והאהובים הרחוקים בארץ, רציתי לספר על משק שהוא ממש אוצר. משק הלברכט הוא משק משפחתי שהוקם בביתן אהרון (על יד חדרה) בשנת 2013.

המשק כולל ״גינת אוכל״ המספקת ירקות ופירות אורגניים, עשבי תיבול, משתלת סוקולנטים וקקטוסים, חנות ומתחם שבו ניתן להנות מסדנאות בישול, ימי הולדת ופעילויות לכל המשפחה. לכבוד ראש השנה, הם שוזרים מארזים חגיגיים ומשמחים ברגישות, מחשבה וטעם טוב, עד כדי כך שהתקשיתי לבחור בעצמי. המארזים כוללים תוצרת חקלאית מקומית, צמחי בית, סוקולנטים, תבלינים ופרחים, והכול בכלים יפיפיים וידידותיים לסביבה. ניתן להזמין באתר מתוך קולקציה של מארזים שהם שיר הלל לבריאות ויופי.

לפרטים

Fine Lab

רעיון נוסף לפינת חמד קסומה שבה ניתן להזמין ולשלוח מתנות מקוריות ומשמחות למשפחה ולחברים בארץ נלחשת על אוזני מפיה של רחלי אורן, מלכת הטעם הטוב והאסתטיקה. בלב שכונת נווה צדק ובאזור התעשייה בנתניה תוכלו לצלול לחנויות שיש בהן כל מה שקשור לבית, לאופנה ולחיים שאנשים אוהבים. לי-מור מורבר, היא המעצבת והמייסדת של המותג FinaLab שמתאפיינת במינימליזם, קווים נקיים וצבעים נייטרליים. מארזי המתנה מפנקים ומעוצבים להפליא. רחלי גם מזכירה לי את החנות hebraica של המעצבת שרון כרמי באתר Etsy בה ניתן לרכוש ראנרים מהממים במיוחד לשולחן החג.

לפרטים

Hudson Grace

עוד רעיון לחנות מעוצבת למשעי שניתן למצוא בה בנקל מתנות יפות ואיכותיות לחג נקראת Hudson Grace. גם כאן פשטות, יופי ומודרניזם נותנים את הטון, ואין צורך להעפיל יותר לחנות בסן פרנסיסקו. החנות פתחה זה לא מכבר סניף בפאלו אלטו במתחם האיכותי של Town & Country.

ואם אפשר, עוד רגע אחד קטן של חשבון נפש אישי. מזה שמונה שנים, מידי יום שישי, שאני חוצבת מעמקי ליבי מחשבות, רגשות ורגעים פרטיים ויוצקת אותם לתוך תבניות אישיות של מילים. שמונה שנים בהן אני מלקטת וחולקת באהבה רגעים חולפים, פכים קטנים של השראה ואושר, בתקווה לכרות, ולו עם קורא/ת אחד/ת, ברית של מילים. אני עושה זאת באהבה ובתקווה להיטיב. איננו יודעים מה טומנת בחובה השנה החדשה, אך מה שבטוח, שלא נחדל לקוות ולייחל כמידי שנה לדבר אחד בלבד – לטוב.

שנה טובה!

דלית גבירצמן

ראש השנה 2020

dalit@gvirtsman.com

חג השבועות: זמן מתן תורתנו?

חג השבועות: זמן מתן תורתנו?

מאת: ציפי זך

כמו חגים אחרים, גם לחג השבועות יש רבדים רבים ומשמעויות רבות, ובהתאם, גם הרבה שמות. כבר בתורה החג נקרא בכמה שמות: חג השבועות, לציון סיום שבעת השבועות של ספירת העומר; חג הקציר, לסיום עונת קציר החיטה; יום הביכורים, שבו התחילו להביא את ביכורי התוצרת החקלאית לבית המקדש, כדי לתמוך בעניים ולפרנס את הכהנים והלוויים.

Photo by iStock

מאוחר יותר החלו חז״ל להתייחס לשבועות כיום שבו ניתנה התורה לישראל במעמד הר סיני, ובתפילה נקרא החג זמן מתן תורתנו, למרות שאין סימוכין לטענה שהארוע המכונן הזה אכן אירע בשבועות. אז למה החליטו חכמי התלמוד לקבוע את חג השבועות כזמן מתן תורה? ולמה בכלל לציין את מתן התורה כחג? כאן חשוב להבין את הקונטקסט ההיסטורי. אחרי חורבן בית המקדש השני היתה היהדות במשבר עמוק. עד אז, בית המקדש היה המרכז הדתי והלאומי, ובו בעצם הביאו היהודים לידי ביטוי את יהדותם, על ידי עליה לרגל והקרבת קורבנות. בהעדר בית מקדש, לא נותרו הרבה טקסים לציון הזמן החולף ולביטוי הקשר עם אלוהים, ומנהיגי הדור נדרשו להמציא את היהדות מחדש. הם הפכו את התפילות ואת לימוד התורה לאבן פינה ביהדות המתחדשת. לכן, היה חשוב להדגיש את חשיבותה של התורה ולחגוג אותה באחד משלושת החגים המרכזיים. בפסח אנחנו זוכרים את יציאת מצרים, בסוכות אנחנו משחזרים את ההליכה במדבר, ומעתה – בשבועות אנחנו חוגגים את הארוע המכונן שבו ניתנה התורה לישראל.

מי הם אותם רבני התקופה, ומי שמם לשנות את היהדות שניתנה למשה בהר סיני? זאת שאלה מאד משמעותית, וחז״ל עסקו בה בדרכים רבות, בנסיון לבסס סמכות רבנית כתחליף לסמכות הכוהנית של תקופת בית המקדש. הנה אחד הסיפורים החשובים בתלמוד, שעוסק בשאלת הסמכות הרבנית, וגם בשאלות רלבנטיות אחרות, כמו משמעות הזמן ההיסטורי, התפתחות והתחדשות ביהדות ומהות היחסים בין העם לאלוהיו. זהו סיפור מדליק, שנשמע כמו מדע בדיוני, וכולל מסע בזמן אל העתיד ובחזרה. אז ככה:

אחרי מעמד הר סיני, שבו ניתנו עשרת הדיברות לעם ישראל, עלה משה רבנו לראש ההר, וכעבור 40 יום ירד עם לוחות הברית. בזמן הזה הספיקו העם הממתינים להכנס ללחץ מחשש שמשה לא ישוב, לארגן תנועת מחאה ולבנות את עגל הזהב, וכל הסיפור הסתבך מכאן מאד. אבל למה שהה משה 40 ימים בראש ההר? כמה זמן לוקח לטפס לפיסגת ההר, לקבל מאלוהים הנחיות להמשך, ולרדת חזרה למטה? מה קרה שם במשך 40 יום?

האמת שגם משה לא תכנן על משימה כל כך ממושכת. חז״ל מספרים שכשהגיע לראש ההר לקבל את לוחות הברית, מצא שלאלוהים לא בוער שום דבר, והוא ״יוֹשֵׁב וְקוֹשֵׁר כְּתָרִים לְאוֹתִיּוֹת״, כלומר מקשט אותן, מוסיף להן את הקווים הקטנים שמעטרים אותן בספרי התורה. הכתרים האלה, שנקראים גם תגים, מוכרים לנו מהשיר ״ירושלים של זהב״. כשנעמי שמר מביעה את אהבתה לירושלים במילים ״אַךְ בְּבוֹאִי הַיּוֹם לָשִׁיר לָךְ, וְלָךְ לִקְשֹׁר כְּתָרִים״, היא מתייחסת לא רק לכתרי מלוכה, אלא­ גם לעיטורים שאלוהים ישב וקשר לאותיות על הר סיני.­

בסיפור שלנו הכתרים האלה נקראים גם קוצים, כמו בביטוי ״על קוצו של יוד״, שפירושו שסופר הסת“ם, כשהוא כותב ספר תורה, חייב לדייק מאד ולא לפספס שום פרט, קטן ככל שיהיה, כמו הקוץ התחתון של האות הקטנה יוד.

אוקיי, אז משה מגיע לראש ההר, ולא מבין מה כל כך חשוב בקישוטים האלה. הוא אפילו די כועס על העיכוב המיותר. אלוהים מסביר לו שהכתרים האלה דווקא מאד חשובים, כי “אָדָם אֶחָד יֵשׁ, שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת בְּסוֹף כַּמָּה דּוֹרוֹת, וַעֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף שְׁמוֹ, שֶׁעָתִיד לִדְרשׁ עַל כָּל קוֹץ וָקוֹץ תִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל הֲלָכוֹת”.

משה המום ממה שהוא שומע, ומבקש לפגוש את החכם הגדול הזה. אין בעיה, אומר אלוהים, “חֲזֹר לַאֲחוֹרֶיךָ” ואראה לך אותו. בטריק שמתאים ל״בחזרה לעתיד״ או ל-Dr. Who. הוא מכניס את משה למין מכונת זמן שלוקחת אותו בערך אלפיים שנים קדימה.

משהו מוזר קורה כאן עם הזמן. אם משה נוסע אל העתיד, למה אלוהים אומר לו לחזור לאחור ולא ללכת קדימה? ולמה אלוהים אומר על רבי עקיבא ״אדם אחד יש, שעתיד…״? יכול להיות שרבי עקיבא כבר קיים, למעלה מאלפיים שנה לפני זמנו? נראה שהזמן במרחב האלוהי הוא משהו נזיל, לא לינארי, ודברים יכולים להתרחש שם בו-זמנית למרות אלפי השנים המבדילים ביניהם.

בקיצור, משה נוחת בבית המדרש של רבי עקיבא המפורסם, במאה השניה לספירה. בבית המדרש מסודרים כסאות בשמונה שורות, ומקובל שהתלמידים המצטיינים יושבים בשורות הראשונות, והנה משה מוצא את עצמו יושב בשורה האחרונה. לא נעים… משה רבנו הגדול, ישר מפגישה אישית נדירה עם ריבונו של עולם, מוצא את עצמו בחברת התלמידים הפחות מבריקים. והוא מקשיב לדבריו של רבי עקיבא, וכמו אחרון התלמידים שם, הוא אינו מבין דבר. הוא מרגיש נורא. איך זה שהוא לא מבין את התורה שהוא עצמו מביא בימים אלה ממש לעם ישראל? למה היא נשמעת לו כל כך זרה?

בדיוק אז, כשמשה מרגיש מבואס וחלש, מבקשים התלמידים מרבי עקיבא הסבר לאחת ההלכות שהוא מלמד, והרבי, במקום לתת הסבר מפורט, עונה: הֲלָכָה לְמֹשֶה מִסִּינַי! כלומר, ככה זה, זה מה שמשה שמע בהר סיני, וככה זה חייב להיות. משה מרגיש הרבה יותר טוב עכשו, כשהוא מקבל אישור שיש לו מקום בהיסטוריה של העתיד.

ובכל זאת, איך זה שמשה לא הבין את התורה של רבי עקיבא? ואם רבי עקיבא טוען שתורתו היא ״הלכה למשה מסיני״, איך זה שהיא שונה מהתורה שמשה מכיר? המשנה מתארת את שלשלת המסירה של התורה מדור לדור: ״משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה״ (פרקי אבות א, א). אז מה קורה במעבר בין הדורות? מה מוצא רבי עקיבא בכתרים (או הקוצים) של האותיות, שגורם לתורה להשתנות כל כך?

מה שברור מהסיפור הזה הוא שהכלל של ״הלכה למשה מסיני״ אינו בא לטעון שהתורה היא משהו קפוא, קשיח ולא משתנה. וכשחז״ל מספרים את הסיפור הזה, הם בעצם טוענים שהתורה היא גמישה וניתנת לפרשנות ברוח הזמן. וזה בדיוק מה שנותן לגיטימציה לחידושים שהם מחדשים אחרי חורבן בית המקדש, בנסיון להפוך את היהדות לדת שסובבת סביב תפילות ולימוד תורה, במקום עליה לרגל וקורבנות. וכך, כשהם פתאום קובעים שחג השבועות הוא גם חג מתן תורה, הם פשוט מתאימים את היהדות לצרכי השעה, ובאותה הזדמנות גם מחזקים את מעמדם כבעלי הסמכות לפרש את התורה.

ואכן, היהדות היתה תמיד דת מתפתחת, ודווקא זה מה שאפשר לה להחזיק מעמד במשך אלפי שנים. לפעמים ההתפתחות היא הדרגתית ולפעמים היא מתרחשת במהפכה מהירה, אבל תמיד קיימת. וגם בימינו, כשיהודים חילוניים מחפשים חיבורים לטקסטים ולטקסים העתיקים, מותר להם, ואף רצוי, שיבחנו אותם מתוך הקונטקסט ההיסטורי שבו אנחנו חיים, לפי הצרכים המעשיים והרוחניים שנדרשים מאיתנו היום.

ובאשר למשה, הוא חוזר להווה שלו, אלפיים שנה אחורה, מרוצה ממה שראה. בהמשך הסיפור הוא נוסע שוב אל העתיד כדי ללמוד עוד על ההיסטוריה של עמו, והשיחות שלו עם אלוהים מעלות המון שאלות חדשות. אם אתם סקרנים, המשך הסיפור מופיע בתלמוד הבבלי, מסכת מנחות, כט ב.

ל"ג בעומר: אז למה בעצם אנחנו מדליקים מדורות בחג?

ל"ג בעומר: אז למה בעצם אנחנו מדליקים מדורות בחג?

מאת: ציפי זך

ל״ג בעומר, החג הבא עלינו לטובה, הוא חג של אש, מדורות ואור. בבית הספר לימדו אותנו שהמדורות הן זכר למרד בר כוכבא ולמשואות שהדליקו המורדים כדי להעביר מסרים זה לזה. אבל למיתוס הזה אין שום בסיס, והוא כנראה חלק מהאתוס הציוני ששאף להבנות לנו מסורת של גבורה ומאבק. במסורת היהודית ל״ג בעומר הוא חגו של רבי שמעון בר יוחאי. זהו יום פטירתו, ויש אומרים שגם יום הולדתו, יום חתונתו ויום הסמכתו לרבנות. הדלקת המדורות בחג מסמלת את האור שהפיץ רבי שמעון בחייו, אור התורה וסודות הקבלה שחלק עם תלמידיו ביום מותו.

מתחם הקבר של רשב"י בל"ג בעומר. צילום: יונתן שטיין

בכל שנה עולים מאות אלפי אנשים מכל רחבי העולם לקברו בהר מירון להילולה של ריקודים, מדורות ותספורת ראשונה לבני שלוש. הסגר שנכפה עלינו השנה בעקבות מגיפת הקורונה מונע התכנסויות מרובות משתתפים, והדלקת המדורות תעשה הפעם באופן סמלי על ידי מספר קטן של רבנים, וכמובן בשידור ישיר באמצעי התקשורת.

האמת שדווקא מתאים לציין את הסגר על קברו של רשב״י, שידע היטב מה המשמעות של ריחוק חברתי. מה שקרה לרבי שמעון התחיל אחרת לגמרי, מסיבות שונות לגמרי, וארך הרבה יותר זמן. הנה הסיפור.

רבי שמעון היה אחד מחשובי הרבנים, ומהמתנגדים הקנאים ביותר לשלטון הרומאי ביהודה אחרי חורבן בית המקדש השני. יום אחד הוא ישב עם כמה חברים ומתח ביקורת קשה על מפעלי התשתיות שהרומאים פיתחו במדינה. איכשהו הגיעו הדברים לידיעת השלטונות, והם גזרו עליו עונש מוות.

רבי שמעון החליט להעלם עד יעבור זעם. בהתחלה התחבא יחד עם בנו בבית המדרש, אבל מהר מאד הבין שהמקום לא מספיק בטוח, והשניים הסתלקו והסתגרו במערה מרוחקת (ליד פקיעין, או אולי באזור לוד). מנסיוננו שלנו אנחנו יודעים שלפני כניסה לסגר, אנשים רצים לחנויות להצטייד בשימורים ובנייר טואלט, אבל לא שני הרבנים האלה. להם אירע נס, ואיכשהו מעיין החל לנבוע ממש שם ליד פתח המערה, וגם עץ חרוב צמח לו כדי שיהיה להם מה לאכול. לא רוצה לדמיין מה קורה למי שניזון במשך 13 שנים רק מחרובים (כן, 13 שנים!), אבל לא נכנס לזה עכשיו.

בכל מקרה, עכשיו צריכים למלא את הזמן הפנוי. מה אפשר לעשות כל היום במערה, בלי נטפליקס והולו? האב והבן עשו מה שהכי אהבו לעשות—למדו תורה. למדו כל היום, והפסיקו רק כדי להתפלל שלוש פעמים ביום. מאחר וגם שירותי אמזון לא היו בנמצא, הם הבינו שיצטרכו להסתדר עם הבגדים שלעורם במשך זמן רב. אז כדי שהבגדים האלה יחזיקו מעמד, הם השתדלו להשתמש בהם כמה שפחות. כשהתפללו, הם לבשו את בגדיהם, אבל בשאר הזמן פשטו אותם ולמדו תורה בעירום. כדי לא לסבול מתנאי מזג האויר, הם קברו את עצמם בחול, כשרק הראש שלהם מציץ החוצה.

שווה לציין כאן שרבי שמעון היה איש מיסטי, בקיא בסודות בריאת העולם ובעל יכולות נסתרות. כל מיני סיפורים מסתובבים עליו, על חלומות, קללות וגירוש שדים. לימוד התורה היה מרכז חייו, והבלי העולם לא עניינו אותו כלל. בן אדם כזה, תנו לו כל היום ללמוד ולא לדאוג לשום דבר אחר — עשיתם אותו מאושר. אז ככה, קבורים בחול, כשרק הראשים שלהם מציצים החוצה, כל שנותר מהאב והבן זה רק רוח ללא חומר, אינטלקט מזוקק, ללא דאגה לצרכי היומיום.

אחרי 12 שנים ככה, עם מים, חרובים ולימוד תורה בעירום, הגיע אליהו הנביא, גם הוא איש מיסטי ורב ניסים, והודיע להם שהקיסר מת והסכנה חלפה. יצאו רבי שמעון ובנו מהמערה, והתחילו להסתובב בעולם. עכשיו מגיעה ההזדמנות לבחון מה הועיל להם לימוד התורה. מה הם באמת למדו במהלך הסגר הממושך? האם השתנו? עברו תהליכי עומק? נעשו סובלניים יותר?

מסתבר שלא ממש. כשראו אנשים עובדים כל היום בשדות לפרנסתם במקום להתרכז בלימוד התורה הקדושה, הם כל כך זעמו עד שבמבט אחר של עיניהם המיסטיות, הם שרפו את השדות מסביבם.

נו, ברור שככה אי אפשר להמשיך, עם הביקורתיות הזאת, ובת קול שמיימית שלחה אותם חזרה למערה. כעבור שנה, כשקיבלו שוב אישור לצאת, אנחנו פוגשים ברבי שמעון מפוייס יותר, פחות ביקורתי, מבין שלא כולם צריכים ויכולים להיות אנשי תורה כמוהו. יכול להיות שהפעם רבי שמעון ניצל את הזמן במערה לא רק ללימוד תורה, אלא גם להתבוננות פנימית, לצמיחה אישית וליצירת שינוי עמוק באישיותו.

אז מה אפשר ללמוד מהסיפור הזה? קודם כל, אנחנו לא הראשונים שנאלצים להסתגר ולהתרחק מחברים וממשפחה. שנית, הדבר הזה ייגמר מתי שהוא. ולבסוף, אנחנו יודעים איך נכנסנו לסגר, אבל אין לנו עדיין מושג איך נצא. אז בואו ננצל את הזמן הזה הכי טוב שאפשר.

ובאשר לרבי שמעון, המשכו של הסיפור מופיע בתלמוד הבבלי, מסכת שבת, לג, ב. לאחר מותו נשארה דמותו המיסטית קשורה לספר הזוהר, הטקסט המרכזי של תורת הקבלה, שעל פי המסורת נכתבה על ידי רבי שמעון ורבי אלעזר במערה. הטקסט הזה, בשפה הארמית, קשה לקריאה ולהבנה, אבל ויקטוריה חנה, אומנית הקול הישראלית (שלימדה לא מזמן במשך סמסטר באוניברסיטת ברקלי), בחרה להשתמש בחלק מהטקסט הקבלי הזה בשיר ״אורייתא״. השיר פותח במילים ״בכה רבי שמעון וגעה, פתח ואמר…״. השיר מלווה בוידאו קליפ מיוחד, שמספר באופן ויזואלי את הטקסט הארמי הסתום. הנה השיר כאן.

ליל סדר בסגר: מתכונים קלאסיים לארוחת החג

ליל סדר בסגר: מתכונים קלאסיים לארוחת החג

מאת: יובל שחורי

פסח הוא כנראה אחד החגים המלחיצים ביותר הקיימים, והתקופה הנוכחית היא ההוכחה לכך. גם כשאין את הלחץ של האירוח או ההתארחות, אנחנו מוצאים לעצמנו את הסיבה להילחץ מהעובדה שהפעם נאלץ לערוך את הסדר אך ורק במסגרת המשפחתית הקטנה שלנו.

אז הנה, הכתבה הזו היא בדיוק בשבילכם – עבור זה שאינו יודע ליבשול (תזרמו איתי) – אני אפתח לו כמה מתכונים ונוודא שיהיה סדר כהלכתו. ועבור התם והמשועמם – טוויסטים בעלילה שיבטיחו שהאוכל יהיה מעניין וכל מה שישאר לכם יהיה רק לוודא שכולם שותים ארבע כוסות, כדי שגם מסביב יהיה מעניין.

קניידלך ממולאים

רוב הסיכויים שאם אוכלים אצלכם בפסח קניידלך – הם לא ממולאים, אז הנה הטוויסט עבורכם. ואם לא אוכלים אצלכם, או אוכלים קובה כשל״פ – הנה הטוויסט עבורכם. בכל מקרה, תמצאו למטה את המתכון לקניידלך ושני מילויים – האחד בשרי והשני צמחוני. קניידלך משודכים לרוב למרק – במטבח האשכנזי מרק עוף (״יויך מיט קניידלך״) ואם אתם מהצד השני של סולם העדות – תרגישו חופשי לשדך אותו לכל מרק או אפילו לרוטב עשיר שבא לכם – הוא ייקבל אותם באהבה.

הכנת הקניידלך

4 ביצים

כוס קמח מצה

2 כפיות שמן

כפית מלח / כף אבקת מרק

מערבבים היטב את הביצים בקערה עם מזלג, מוסיפים קמח מצה, שמן ומלח / אבקת מרק. מערבבים היטב.

מוסיפים כ-2/3 כוס מים קרים ומערבבים היטב, עד לקבלת בצק נוזלי יחסית, שהסימן שנוצר בו עם העברת מזלג נסגר כמעט מיד. אם צריך, מוסיפים עוד מים, כף מים בכל פעם, עד לסמיכות הנדרשת. מכסים עם ניילון ומניחים לשעה.

להכנת מילוי כבד קצוץ

4-6 ביצים קשות

6 בצלים גדולים חתוכים לקוביות גדולות

500 גר' כבד עוף

מלח

פלפל גרוס דק

¼ כוס שמן צמחי (לא שמן זית)

מחממים מחבת עם שמן על להבה גבוהה ומטגנים את הבצל עד להזהבה. מנמיכים את האש, מוסיפים מעט מלח ומבשלים על אש נמוכה כ-45 דקות תוך כדי ערבוב כל כמה דקות, עד שהבצל כולו בצבע זהוב עמוק. מסירים מהאש ומעבירים את כל הבצל לקערה. מנקים היטב את המחבת ומוודאים שלא נשארו חתיכות בצל. מחכים כמה דקות כדי שהשמן ייקוה בתחתית הקערה ובעזרת כף מעבירים כף או שתיים של שמן בחזרה למחבת.

מחממים את המחבת על אש גבוהה. כשהשמן מעשן מוסיפים את הכבד ומטגנים תוך ערבוב מדי פעם עד אשר הוא משחים ומאבד את הצבע הורוד לחלוטין. מכבים את האש ומוסיפים את הכבד לבצל בקערה. מכסים בניילון ומעבירים למקרר ללילה.

למחרת מעבירים את הביצים, הכבד והבצל למעבד מזון (אם יש לכם מטחנת בשר – יותר טוב) וטוחנים ב-״פולסים״ לקבלת המרקם שאתם אוהבים (אצלנו אוהבים מרקם גס יחסית). מתבלים במלח ופלפל גרוס לפי הטעם. אם מגישים את הכבד הקצוץ כסלט, כדאי ״לאוורר״ את השכבה העליונה ממש לפני ההגשה כי היא מקבלת צבע מעט אפרפר בשהייה במקרר.

להכנת מילוי פטריות ואגוזים צמחוני

500 גר׳ פטריות פרוסות (פורטבלו או שמפיניון)
בצל גדול חתוך לקוביות בינוניות
שני גבעולי סלרי – פרוסים
שני בצלים ירוקים – פרוסים
50 גר׳ אגוזי מלך קצוצים
ביצה טרופה
¼ כוס שמן (לא זית)

מחממים את השמן במחבת, מוסיפים את הבצל ומטגנים עד להזהבה. מנמיכים את האש ומבשלים כ-30 דקות עד שהבצל זהוב-בהיר. מגבירים את האש ומוסיפים את הפטריות. מערבבים היטב ולאחר כשתי דקות מנמיכים את האש ומוסיפים את הסלרי והבצל הירוק. מוסיפים כרבע כפית מלח וממשיכים לטגן תוך ערבוב – המטרה היא שהפטריות יוציאו את כל הנוזלים החוצה ושהנוזלים ייתאדו.

כשכל התערובת זהובה וללא נוזלים, שמים בקערה ומוסיפים את האגוזים. מתבלים במלח ובפלפל גרוס. מצננים את התערובת לטמפרטורת החדר, מוסיפים את הביצה ומערבבים היטב.

 

בין אם בחרתם את גרסת המילוי הצמחוני או הבשרי, השלב הבא הוא זהה עבור שניהם-

מכינים מהמילוי כדורים בגודל זית, מניחים על מגש ומכניסים למקפיא לשעה. אחרי כ- 45 דקות מרתיחים 5 ליטר מים בסיר גדול עם כף מלח וכפית שמן.

כשהמים רותחים, מרטיבים את הידיים ויוצרים מתערובת הקניידלך כדורים בגודל של ״צהוב״ של ביצה קשה. תוחבים לכל קניידל כדור מילוי וסוגרים סביבו את הקניידל עצמו עם האצבעות. מטילים למים בזהירות כל כדור תוך כדי רתיחה ״פראית״ שתבטיח שהכדורים לא יידבקו אחד לשני.

מבשלים כ-35-40 דקות ומסננים. מגישים בקערה נפרדת ליד המרק/הרוטב.

צלי בקר צרפתי עם שני טריקים להרמת הטעמים

מה כבר אפשר לחדש בצלי? נו, באמת. תתפלאו – אנחנו נחדש פה לא חידוש אחד, אלא שניים, שאם תקפידו עליהם, הצלי שלכם יגיע לרמה של ״אין חג בלי הצלי של יובל״ כמו שהאחיינית שלי אמרה על הצלי שלי כשהייתה ממש ילדה (היום היא כבר בת 20).

הטריק הראשון הוא טחינת כל ירקות השורש לאחר הבישול הראשוני וסינונים לרוטב עשיר וסמיך – הטחינה מפיקה מהם את מירב הטעמים והרוטב הופך להיות עמוק ומתוחכם מאוד.

הטריק השני הוא ״ריענון״ הירקות – במקום לקבל ירקות עייפים שעברו בישול של כמה שעות בצלי, בשעה האחרונה של הבישול נוסיף ירקות חדשים ורעננים לצלי שיהוו גם תוספת טעם וגם רעננות.

המצרכים:

2 פאונד בשר לצלי בנתח אחד – Chuck Roast (לא שומני) / Short Ribs (שׁומני) או חצי/חצי 

ראש סלרי גדול

1 פארסניפ

1 גזר גדול

בצל בינוני

3 שיני שום קלופות

½ בקבוק יין אדום טוב או ½ ליטר ציר בקר או מים 

¼ כוס שמן זית

לירקות (לשמור בקערה עם מי ברז קרים עד לשימוש):
קישוא גדול פרוס לפרוסות גדולות
2 תפוחי אדמה חתוכים לקוביות גדולות
חצי דלורית / דלעת בערך באותו גודל, חתוכה לקוביות גדולות

מחממים סיר כבד על להבה גבוהה ויוצקים לתוכה את השמן. כשהשמן מתחיל להעלות עשן כחלחל, מכניסים את הבשר לסיר ונותנים לו להיטגן כשתיים-שלוש דקות בלי להזיז את הבשר – המטרה היא לקבל השחמה עמוקה של הבשר. הופכים את הבשר לצד השני ומחכים שתי דקות וכך בשאר הצדדים. מוציאים את הבשר לקערה.

בזמן שהבשר מיטגן לו – קולפים את הבצל וירקות השורש וחותכים לקוביות בינוניות, בגודל של ס״מ וחצי בערך.

מטגנים את הבצל והשורשים עד שמתרככים ומזהיבים, מוסיפים שום ומטגנים עוד כדקה. מוסיפים את היין / הציר / המים ומתבלים עם מלח ופלפל גרוס. מוסיפים את הבשר לסיר ומביאים לרתיחה. מנמיכים את האש למינימום, מכסים את הסיר ונותנים לבשר להתבשל כשעה וחצי.

מוציאים את הבשר מהסיר ומצננים על קרש החיתוך כ-15 דקות. בינתיים, מוציאים את ירקות השורש מהרוטב וטוחנים בבלנדר עם מעט נוזלים. מחזירים לרוטב דרך מסננת דקה ובעזרת כף ״סוחטים״ את העיסה על מנת למצות ממנה את מירב הטעם. לאחר שהבשר הצטנן מעט, פורסים אותו לפרוסות דקות או לקוביות ומחזירים לרוטב. מסננים את קוביות הירקות מהמים ומוסיפים לתבשיל. מביאים לרתיחה ומנמיכים את האש. לכסות את הסיר ולהמשיך לבשל לפחות חצי שעה נוספת או עד שתפוחי האדמה נעשים רכים.

עוגת מוס שוקולד לא חוקית בעליל עם רוטב תותים

טוב תיראו, יש סיכוי שאנחנו לא נשרוד את הקורונה הזה. לא יודע, זה מה שאני אומר לעצמי כל פעם שאני מנשנש איזה משהו שגורם לי לנקיפות מצפון. העוגה הזו – כבדה, שוקולדית מאוד, ונשבע לכם שאלה הכמויות – אבל לפחות היא מגיעה עם ריענון של הכוכב של העונה – קולי תות שדה שאפשר להכין גם מפירות יער קפואים (אלה של קוסקו)

המצרכים:

6 ביצים שלמות

חצי כוס סוכר

קורט מלח

כף תמצית וניל / חצי כפית משחת וניל

400 גר' שוקולד מריר, לפחות 60% מוצקי קקאו

300 גר' חמאה

מקציפים את הביצים עם הסוכר, המלח והווניל כ- 10 דקות. ממיסים במקביל את השוקולד והחמאה. מאחדים את שתי המסות בזהירות בתנועות קיפול. אופים כ- 25 דקות ב- 180 מעלות, עד שהשליש החיצוני של העוגה יציב אך המרכז עדיין מעט נוזלי. מצננים כשעה מחוץ לתנור ואח"כ מקררים במקרר 4 שעות לפחות.

רוטב (קולי) תות

כ- 300 גר' תותים / פירות יער

1/3 כוס סוכר
2 כפות מים

חותכים את התותים לרבעים ומשתדלים להסיר את רוב החלקים הלבנים. מניחים בסיר יחד עם המים והסוכר ומבשלים על אש גבוהה עד לרתיחה. מנמיכים את האש מערבבים היטב. מבשלים כשלוש דקות נוספות וטוחנים לרוטב דליל בעזרת בלנדר או בלנדר יד. מסננים דרך מסננת ומקררים במקרר 3 שעות לפחות.

פורסים פרוסה מהעוגה ומניחים על צלחת, יוצקים מעל רוטב תותים, אם רוצים – שליכטה של קצפת בצד, נאנחים ומשכנעים את עצמכם שמיד הקורונה הזאת נעלמת ואתם מתחילים דיאטה.

כמה מצחיק זה לאחל ״חג חירות שמח״ למי שכלוא בבית, ובכל זאת, חג פסח שמח, אינשאללה שזה יהיה החג האחרון שנשב בו כלואים בבית.