ג'ובילי 2021: יוצאים מהבועה ופועלים למען צדק חברתי

ג'ובילי 2021: יוצאים מהבועה ופועלים למען צדק חברתי

מאת: דנה גריצר-גוטליב

לפני שתים עשרה שנים התמקמנו בעמק הסיליקון המשגשג. ירוקה עד כאב חיפשתי קשר. קבוצות כמו ״כבר כאן״ ו״מקטרים בעמק״ לא בקעו עדיין מקליפתן ומצאתי עצמי נודדת בין חוגים ומפגשים רבים במטרה למצוא חברים ומשפחה שאיתם נרגיש בודדים יחד. מוכר?

אני זוכרת שני דברים; הראשון, אחוז מתנדבים והתנדבויות גבוה בכל מקום. וידוי, כעולה חדשה, התנדבות עבורי הייתה מילה נרדפת למשהו שהעיק על שגרת היום העמוסה. נזכרתי בהורה ההוא במושב שעמד בצומת ליד בית הספר כל יום, בחום ובקור, בחליפה זרחנית קמוטה, כובע מצחייה ישן ותמרור ביד, מסמן למכוניות לעצור. לא נעים להודות אבל אז חשבתי שהוא קצת פראייר ובטח אין לו דברים אחרים לעשות בחיים.

הזיכרון השני קשור בשיחת נשים בחוג ישראלי אליו נרשמתי. ציפורה (שם בדוי) שיתפה בלב שבור שחברותיה חוזרות לישראל והיא נשארת לבד בחושך. אזרתי אומץ ושאלתי את שאלת ה-״כמה שנים את כאן״? חמש עשרה ענתה. ״ומה עם חברות לא ישראליות ״ (ביננו, חמש עשרה שנים זה הרבה זמן לנטוע זרעים של קשר, להשקות וליהנות). לא, השיבה. אין לי קשרים עם מקומיות והאנגלית שלי ממש גרועה, אני בקושי מדברת, בעיקר עם קופאים/ות בחנויות.

באותו הרגע חשתי התגלות קוסמית וציינתי לעצמי בפתק פנימי שאעבוד קשה במקום שעכשיו הוא כאן, כדי לא לחיות בבועה בין שם לכאן.

אז איך המיני סיפורים שלי על לקיחת אחריות מקומית והתנדבות קשורים אלינו ולאירוע השנתי ג׳ובילי אתם שואלים?

ביום ראשון, ה-31 בינואר 2021, בין השעות 1:30 ל-6:00 בערב כולנו מוזמנים לאירוע השנתי של הג׳ייסיסי של לוס גאטוס Jewbilee (חיבור בין המילים חג/יובל, jubilee ו-Jew) כדי להשתתף בחגיגה של תרבות, יהדות וקהילה.

זוהי חווית לימוד על פי מיטב המסורת היהודית בפורמט נינוח, פלורליסטי, לא פורמלי ורב-גוני והשנה תתקיים, במרחב הווירטואלי של המקום – בזום.

הנושא שנבחר להיות התמה המרכזית של האירוע הוא ״אקטיביזם וצדק חברתי״ בראייה יהודית, Social Justice (Tikun Olam) and Social Action (chesed ויהיו בו סדנאות מגוונות. המנחים שנבחרו להוביל את הסדנאות הם מנהיגים, פעילים, נושאי תפקידים בכירים ומתנדבים מהשטח בתחומים של אלימות בכלי נשק, צדק גזעי, צדק פלילי, איכות הסביבה וקיימות, פליטים ושוויון הזדמנויות בסיליקון וואלי בדגש על חינוך לצדק ושוויון בישראל.

בין ההרצאות הרבות והמעניינות יתקיימו מפגשים של בני נוער בנושא תיקון עולם, מפגש של Young adultsבנושא חסרי בית באזור ועוד. את הנאום המרכזי תישא הרבה ג'ני רוזן, מנהיגה הפעילה בתחומי הצדק.

בחרנו להביא לכם השבוע הצצה לשתי סדנאות שיתקיימו באירוע, האחת של מתן זמיר, סגן הקונסול הכללי של ישראל בסן פרנסיסקו והשנייה של נאוה שטטמן, פעילה בעמותה הלאומית לבריאות הנפש של מחוז סנטה קלרה. שניהם מספרים לנו על הסיפור האישי שלהם שהוביל אותם לעשייה של צדק ושוויון, על הסדנה שהם מעבירים ועל הסיפור של כולנו.

מתן זמיר

מתן זמיר הוא סגן הקונסול הכללי של ישראל בסן פרנסיסקו. הקונסוליה הכללית של ישראל לצפון מערב ארה"ב מכסה את צפון מדינת קליפורניה ואת המדינות אורגון, וושינגטון, איידהו, מונטנה ואלסקה. לפני סן פרנסיסקו מתן שירת שנתיים בקונסוליה הישראלית במומביי ושלוש שנים בקונסוליה הישראלית לניו אינגלנד שנמצאת בבוסטון. מתן הוא ירושלמי במקור ומאוד מחובר לעיר הולדתו ולקסמיה.

מה הסיפור שלך? למרות שלמדתי משפטים ידעתי שבשלב מסוים אני אבחר דווקא שלא להיות עורך דין. אהבתי לא מעט דברים במקצוע המשפטים אבל עם תחילת ההתמחות הרגשתי שאני חייב לייצג משהו או מישהו שאני באמת מאמין בו. הדרך משם לקורס הצוערים של משרד החוץ הייתה קצרה. היום, אחרי למעלה מתשע שנים במשרד החוץ, אני מודה לאל שנפלה בחלקי הזכות לייצג את מדינת ישראל. אני מאמין בלב שלם שלצד הביקורת שיש לנו כישראלים, מדינת ישראל היא נס גלוי ויש לנו אינספור סיבות להיות גאים בה ובמה שהיא מסמלת.

מה הסיפור של הסדנה? הסדנה נועדה לשפוך אור על הגוונים השונים בחברה הישראלית באופן שחוגג את ההישגים הרבים שקרו, אך מבלי להסתיר ולכסות על האתגרים שעדיין קיימים. לא מעט אנשים, גם בישראל עצמה, חשופים לאתגרים השונים מולם עומדות קבוצות מיעוט בחברה דוגמאות הן, קהילת הלהט"ב, המיעוט הבדואי וקהילת הישראלים יוצאי אתיופיה. מעט חשופים לעבודה המדהימה שעושים משרדי ממשלה וארגוני חברה אזרחית לסייע לאותן קהילות אל מול אותם אתגרים. בסדנה בחרנו להתמקד בשלושה ארגונים – "איגי" לנוער להט"ב גאה, "כוכבי המדבר" לקידום מנהיגות בקרב האוכלוסיה הבדואית ו"עולים ביחד" המסייע לבוגרי אוניברסיטאות יוצאי אתיופיה להשתלב ולהתקדם בשוק התעסוקה בישראל.

מה הסיפור שלנו? כולנו, למרות המחלוקות ולמרות ההבדלים, חברה אחת שיוצרת מדינה אחת. רק על ידי הכרת האחר והליכה, גם של כמה צעדים, בנעליו, נוכל להתגבר על כל מכשול שיוצב בדרכנו.

נאוה שטטמן

נאוה פעילה בעמותה הלאומית לבריאות הנפש של מחוז סנטה קלרה National Alliance on Mental Illness (NAMI) Santa Clara County. העמותה היא מלכ"ר התומך במשפחות ובאנשים החיים עם מחלות נפש.

מה הסיפור שלך? לפני שלושים שנה בתי אובחנה עם הפרעה דו-קוטבית. למדנו מהר כמה דלה היא התמיכה בחולים ובני משפחותיהם, השירותים הרפואיים ושירותי השיקום והדיור. את מירב התמיכה והידע קיבלנו מ-NAMI,

עמותה שרוב פעילותה מתבצעת על ידי מתנדבים. במשך השנים עזרתי בהתנדבות בהעברת קורסים ובשירותי תמיכה למשפחות. שירתתי כנשיאת הארגון, ובוועדה לבריאות הנפש של המחוז. בשל הגישה המוגבלת לשירותים, מחסור במיטות בבתי החולים, מחסור בפתרונות דיור וחוקי מקום המגבילים את אפשרויות הטיפול, חולים רבים לא מקבלים טיפול ומוצאים את עצמם בבתי הכלא. בשנת 2016 מוניתי להקים ועדת חקירה שתפקידה היה לבקר את התנאים בכלא המקומי. הועדה הוקמה לאחר שסוהרים היכו למות חולה נפש שנעצר לתקופת זמן קצרה מפני שלא נמצא בשבילו מקום בקהילה. למדתי כמה קשים ולא צודקים התנאים בכלא, שחלק גדול מהעצורים נמצאים בו מפני שאין בידם לשלם את הערבויות הגבוהות והקנסות. הציבור לא ער לתוצאות של מדיניות הענישה ללא שיקום שהציבור תומך בה ותמונת המצב הכללית באזורנו דומה למתרחש בכל ארה"ב בה מספרי האנשים בבתי הסוהר מהגבוהים בעולם. בשנים האחרונות הציבור נעשה ער לנזק העצום שגורמת גישה זו, ולמחיר הכבד שמשלמת החברה כתוצאה ממנה.

מה הסיפור של הסדנה? הסדנה מתרכזת ברפורמה במערכת השיפוט הפלילי והענישה באזורינו, הסיבות לשינויים וכיצד ישפיעו השינויים על הציבור וכיצד לתמוך בהם. הסדנה מתרכזת בשינויים שהושמו והשינויים המתוכננים.

ביולי 2020 ג'ף רוזן, התובע הכללי של מחוז סנטה קלרה הכריז על שינויים בגישה למשפט הפלילי ביניהם, הפסקת קנסות מאנשים חסרי יכולת, הקמת קרן עזרה לאירגונים שנלחמים באפליה, חיפוש פתרונות שפיטה ללא כליאה, הפסקתם של עונשי מוות, ביטול ערבויות הנדרשות במזומן ועוד. ג'ף רוזן ידבר בסדנה על הערכים היהודיים שהובילו אותו לרפורמה.

בסדנה ישתתפו גם חברת המועצה המנהלת של מחוז סנטה קלרה, סוזן אלנברג, שתדבר על פרויקט לשיפור מערכת החירום במחוז, אליסון ברונר, המנהלת הכללית של The Law Foundation שתדבר על תכניות לשיפור השירותים שעזרה בפיתוחה ואליסה קוף-ויינברג, המייצגת ארגונים המספקים שירותי רווחה, שתדבר על פרויקט שירותי חירום המתרכז במניעת אשפוזים ומעצרים. חברי הפאנל גם יתנו הצעות כיצד לתמוך בשינויים המתוכננים.

מה הסיפור שלנו? זו הזדמנות בשבילנו, הקהילה היהודית והישראלית, ליישם ערכי יהדות חשובים: תיקון עולם המבקש מאיתנו עשיית דברים מועילים לאנושות ורדיפת צדק. היהדות מעוניינת יותר בשיקום מאשר בענישה: אֱמֹר אֲלֵיהֶם חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ (יחזקאל כ"ג, פסוק י"א).

על אירוע הג'ובילי מנצחת מאיה טריפ, מנהלת התוכניות היהודיות בג׳ייסיסי של לוס גאטוס, ולדבריה ג'ובילי הוא לא רק אירוע עבורה, אלא מסע התפתחות ויציאה מהבועה וכניסה לאמריקה האמיתית.

"חשוב לי לפתח ולהיות חלק מהקהילה והקהילות מסביבי, לצאת מאזור הנוחות ולהשתייך למעגלים שונים", היא מספרת, "סביב האירוע הטרגי של ג'ורג' פלויד הבנתי עד כמה אני לא מודעת לעולם הנמצא מחוץ למפתן ביתי. בעקבות הקורונה והשפעותיה הכלכליות והאישיות, נפגעו רבים בקהילה. בנוסף אנחנו שומעים על מחאות, הפגנות וקריאות לצדק גזעי. ההחלטה להתמקד בצדק חברתי ועשיית חסד הייתה ברורה לנו".

מבחינת מאיה, הסיפור שלה מייצג את הסיפור של הרבה ישראלים כאן. "הגענו לאמריקה לפני 8 שנים ורק עכשיו אני מרגישה שאני יוצאת מה'שבלול' הפרטי שלי ומבינה שאנחנו, האוכלוסייה הנאורה, המקבלת, הפתוחה למהגרים, זקוקה לפעולה שלנו ולשאיפה לצדק חברתי. בפגישות של תת-הוועדות בתחומים השונים גיליתי עד כמה מערכת הצדק מוטית, בתי הכלא במצב מחפיר, מצב החינוך לא שוויוני, שלא לדבר על הפליטים שמגיעים לכאן. הייתי עסוקה בעצמי, במשפחה שלי ולא ראיתי את הבעיות המקומיות. ג׳ובילי מכנס שתי השקפות עולם שאני חלק מהן, היהודית והשואפת לצדק. אני רוצה לעזור לתקן את המצב".

 

אז ביום ראשון, ה-31 בינואר, אתם גם מוזמנים לקחת אחריות בכאן ובעכשיו. ג׳ובילי חושפת בפנינו הזדמנויות ללמוד על הנעשה בעירנו, לעשות מעשה ועל הדרך לפגוש א/נשים מקומיים/ות חדשים/ות ולזרוע זרעים של קשר. זוהי הזמנה לפתוח עיניים, ידיים, לב ולצאת קצת מהבועה. לפרטים והרשמה לג׳ובילי 2021 לחצו כאן.

פרשת בֹּא: השינוי יבוא עם עשייה מתמדת

פרשת בֹּא: השינוי יבוא עם עשייה מתמדת

מאת: חני מבורך

מאז היותי נערה אהבתי את סיפורי התנ"ך. התמזל מזלי ופגשתי בכמה מורות נהדרות לתנ"ך שגרמו לי להתאהב בסיפורים ובעיקר בפרשנות שלהם (ואפילו לעשות חמש יחידות בגרות בתנ"ך. כן יש דבר כזה). כשהתיישבתי לקרוא את פרשת בֹּא, פרשה יפה על סיפור יציאת מצרים, נתקפתי זעזוע נוכח תיאורי השחיטה וההרג. הפרשה מלאה בתיאורים מזוויעים של הקרבת קורבנות, שחיטה, מריחת הדם (הטבעונית שבי הזדעקה) שלא לדבר על מכת הבכורות האכזרית שהקפיצה את היצר האימהי שלי.

כל אלה לא איפשרו לי לשבת לכתוב וכבר כמעט ובקשתי מיעל יחיאלי להזדכות על הפרשה. יעל מצידה דחתה את בקשתי בנימוס, אבל הציעה לי להביא את הביקורת לתוך הפרשנות. אז ניסיתי שוב והפעם הצלחתי לראות מימד אחר של הסיפור שמסתתר בתוך פרשה מרתקת זו, פרשה שבה כל סיפורי המכות, השחיטה והפירוטכניקה עלולים בטעות להסוות את הרעיון המרכזי. יש כאן סיפור מרתק על טרנספורמציה, התהוות וגאולה.

אז מוכנים? בואו נצלול לפרשת בֹּא והסיפור המכונן של יציאת מצרים. 

פרשת בֹּא היא הפרשה השלישית בספר שמות, שמספרת על שלוש המכות האחרונות (והאכזריות ביותר) שהטיל אלוהים על המצרים וכן על ההכנות הנדרשות לקראת יציאה למסע ארוך ולא ידוע, שמוכר לכולנו כיציאת מצרים. מסע כזה דורש מנהיג, גיבוש ומוכנות נפשית. זהו לא אירוע של יום אחד אלא תהליך, ואת התהליך הזה עובר קודם כל משה. וגם העם. כל אחד את התהליך שלו כפי שנראה מיד. 

הפרשה נפתחת במילים "ויֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה". אלוהים מצווה על משה לבוא (שוב) אל פרעה כדי שזה ישלח את בני ישראל מארץ מצרים. אם פרעה יסרב, זה יעלה למצרים בעוד שלוש מכות כואבות.

אלוהים גם אומר למשה (באגביות): "כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ." כלומר, מצד אחד, אלוהים מצפה שפרעה יתקפל תחת כל המכות ומצד שני, אלוהים הוא זה ש"מקשיח את ליבו" של פרעה, ופרעה לא ניכנע. אלוהים שולח את משה לשכנע ולבצע משימות רבות, וכִּשְׁמָהּ של הפרשה, משה בא והולך, הולך ובא.

אז למה לשגע את משה, אני שואלת?

משה הוא מנהיג בהתהוות, שאמור עכשיו לצאת למסע חייו ולהוביל את בני ישראל במדבר (הוא עדיין לא יודע שזה יקח ארבעים שנה). אלוהים מכשיר אותו לתפקיד, ומעמיד בפניו התמודדויות לא פשוטות בהם משה צריך להשחיז את יכולות ההנהגה שלו ולחזק את האמונה העצמית. 

אלוהים לא מקל על משה (מקשיח את לב פרעה, כבר אמרנו) כי משה צריך לעבור תהליך. משה צריך להרגיש בלב (וברגליים) שהוא ראוי להיות מנהיג. וכשבטחונו של משה עולה, כך גם קרנו עולה בקרב בני ישראל: "וַיִּתֵּן יְהוָה אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם". 

ואז עוברים לשלב הבא. כאשר יש מנהיג, הגיע העת להכשיר את המונהגים.

הפרשה ממשיכה כשמשה מספר לזקני ישראל על מה שצפוי לקרות לאחר המכה האחרונה, מכת בכורות. בני ישראל, כולל ילדים, בעלי החיים, יארזו הכל (כולל הסרוויסים מהחתונה) וינוסו מארץ מצרים. משה מפרט להם את כל המטלות וההערכויות שעליהם לבצע טרום היציאה. 

וכך בני ישראל מוצאים את עצמם עמלים ללא הפסקה באריזות והכנות לקראת המסע. 

הם נדרשים לשחוט שה צעיר "שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ." לשחוט אותו, ולמרוח את הדם על המשקופים. (ואני שואלת למה דווקא שה ולמה דווקא דם? למה לא בוץ?). וההכנות ממשיכות, הם נדרשים לצלות את הבשר, ולאכול אותו, בחופזה, כשחגורתם על מותניהם ונעליהם על רגליהם (למה שיהיה נוח?) ועוד ועוד משימות אינסופיות לקראת היציאה.

אני קוראת את הפרשה, ומרגישה שגם אני נכנסת לאיזה טראנס. לפסוקים יש טמפו מהיר, מלא בפעלים ובמילות של עשייה: 'לקחתם', 'טבלתם', 'עשיתם' ועוד ועוד. 

מדוע בעצם בני ישראל נדרשים לבצע כל כך הרבה הכנות? 

בפרשה הזו קורה תהליך נוסף, גדול יותר. לידה של עם.

בני ישראל אמורים להפוך בן לילה מעבדים לבני חורין, מנתינים לאדונים לגורלם, מפרטים לקבוצה. לעם, שיוצא למסע עצמאי להצלתו וגאולתו.

ממש כמו בלידה, בה התינוק דוחף את דרכו החוצה, גם בני ישראל נדרשים לחלץ את עצמם, להתאמץ בקושי, בלחץ ובעשייה על מנת שיעברו טרנספורמציה, יעריכו את הפיכתם לבני-חורין, ויתהוו בעתיד לעם.

שוב אני נפעמת מכמה המסרים הם מדויקים ועל-זמניים. כל שינוי דורש תהליך של התנסות ולימוד. וכל הסתגלות לשינוי לוקחת זמן. אין קיצורי דרך. צעדים צעדים. 

לסיכום, משה עובר תהליך תוך עשיה רצופה ולא קלה כדי להפוך למנהיג החשוב שהוא. בני ישראל עוברים תהליך, שמתחיל בטירונות המזורזת הזו שמשה מעביר אותם ומכין אותם לקראת הקשיים הרבים שהם עוד יצטרכו להתמודד איתם במדבר. התהליך הזה עוד ימשך ויקח זמן עד שיושלם. עוד צפויים למשה מבחני מנהיגות בהמשך, וגם לבני ישראל עוד יהיו מעידות עד שיהיו ראויים לקבל את התואר עם, אבל כאן זה מתחיל. הכנה לשינוי שמבוססת על עשייה מתמדת. 

גם היום, בתקופה מטורפת זו, אנו נאלצים להסתגל לשינויים עצומים. ואיך אנחנו מסתגלים? בעשייה! יש כאלה שאופים לחמים, יש כאלה שמטפחים גינות, ויש כאלה שכותבות על פרשת השבוע.

שבת שלום. 

פרשת וארא: על מכות מצרים והתועלת שבעונש קולקטיבי

פרשת וארא: על מכות מצרים והתועלת שבעונש קולקטיבי

מאת: ליטל רז

פרשת וארא הינה הפרשה השנייה בספר שמות (פרקים ו'-ט') המספרת על הבטחת אלוהים להוצאת העם ממצרים. מתואר בה סיפור מטה אהרון ההופך לנחש, סיפור שבע מכות מצרים הראשונות ובסופה מתוארת ההתחלה של יציאת מצרים – הסיפור המכונן של העם היהודי.

המכה השביעית במצרים. ציורו של ג'ון מרטין (1823)

במהלך הפרשה ניתן לראות שמכות מצרים מופיעות ונעלמות בהתאם לרצון ה'. כאשר באה המכה, פרעה מבטיח לשלוח את ישראל מארצו וכאשר המכה נשכחת ומגיעה רווחה – פרעה מתחרט. וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם. פעם אחר פעם ה' מקשה את לב פרעה והוא לא מסכים לשלוח את ישראל ממצרים. סקירת מכות מצרים העלתה בי הרבה מחשבות על הקשר בין עונש ושכר, הרהורים על פרט מול חברה ושאלת השאלות: מדוע נענשו המצרים כולם במכות כה קשות וכה הרבה פעמים, האם לא היה מספיק להוציא את ישראל ממצרים? האם לא היה די במכה אחת? אולי שתיים? למה העונש הקולקטיבי והגורף הזה היה דרוש? האם בסופו של דבר העונש האיום הזה השיג את הלמידה שהתכוון ה' שנלמד?

תוך שאני קוראת את המילים ומציירת בדמיוני את סיפורי המכות, עצרתי לחשוב על הקונספט של ענישה קולקטיבית. ראשית, בני ישראל חיים בעבדות ממושכת של 400! שנה (האם ה' לא יכול היה לחסוך כמה שנים והרבה סבל?), ואחר כך נענשו המצרים בעשרת מכות מצרים. הרהוריי הביאו אותי לחשוב באילו תחנות חיי נענשתי אני רק בגין היותי חלק מקולקטיב.

Photo by istock/evgenyatamanenko

גדלתי והתחנכתי בקיבוץ, בו לעיתים קבוצת ילדים שלמה הייתה נענשת בעקבות מעשה של כמה ילדים בודדים מתוכה. אני זוכרת שאפילו כילדה התקוממתי למול חוסר הצדק. כל הזמן דיברו על טובת הרוב ופתאום מתעקשים דווקא על כשלון היחיד? זו היתה דרכו של הקיבוץ לעצב את חבריו ולהטביע את ערכי המוסר והצדק הקיבוצי. הכלל והחברה היו במרכז, ולא הפרטים הבודדים. היום אני מבינה עד כמה העונשים הקולקטיביים הללו נצרבו בי ונשארו עימי עד היום. אני זוכרת בבהירות מה היה המקרה ואיך נענשנו כאילו זה קרה רק אתמול. ענישה קולקטיבית הביאה לשינוי בהתנהגויות, אבל לא בצורה אליה כיוונו נותני העונש. המקרים זכורים לי וגם העונשים, אבל הזיכרון והלמידה שנותרו עימי היום הם בעיקר תחושות של אי צדק ותוכחה. יש ספק אמיתי אם הייתי זוכרת כל אלה לולא אותו העונש, אבל נראה לי כי יש דרכים טובות ממנו לקדם למידה ולעצב התנהגות.

הצומת הבא בחיי שם נתקלתי בענישה קולקטיבית היה בצבא. האוהל לא היה נקי וכל המחלקה נענשה במסדר חוזר, אני לא רצתי מספיק מהר והכיתה שלי נדרשה לרוץ שוב "בשביל ליטל"… כאן זכורה לי בעיקר המבוכה הגדולה. התביישתי והובכתי שאחרות נענשות בגיני, אך העונש לא הביא ללמידה המיוחלת על ידי המ"מית שלי. לא למדתי לרוץ מהר יותר ובטוח שלא למדתי ליהנות מפעילות ספורטיבית הכוללת ריצה.

היום אני גננת ועובדת עם ילדים בגילאי 3 ו-4 ונדרשת יום יום לחנך, לגדל ולעצב את הדור הצעיר להיות מוסרי, טוב וסקרן יותר. ללמד את הילדים להבדיל בין טוב ורע, לגדלם להיות אדיבים וטובים וכמובן לחזקם כך שיאמינו בערך עצמם ויכולותיהם. ישנן גישות חינוכיות המלמדות שעונש לכלל הקבוצה הינו הכרחי ללימוד ערבות הדדית ולגדילה של כל הפרטים שבקבוצה. אני, בניגוד להם, מאמינה שחיזוק החיובי והדגשת הטוב האישי של כל ילד יעילים פי עשרות מונים מענישה קולקטיבית. עונש קולקטיבי הוא כללי ולא אישי ומלווה בתחושות גימוד, תסכול וכעס. חיזוק חיובי המתייחס ישירות לילד מעצים את תחושת הערך העצמי של הילד ומלמד אותו לזהות את הטוב והחיובי שבו. הילד מרגיש שהוא יחיד ומיוחד ושיש בו תכונות וכישורים חיוביים שיתרמו גם לו עצמו וגם לחברה בה הוא חי. לדעתי, ככל שנרבה לדבר ולהדגיש את הטוב והחיובי ונחמיא ונדגיש את החוזקות שבנו, כך נרבה אותם בחיינו ובחיי ילדנו. סבורתני כי לימוד מהו מוסר, צדק ואיך נבדיל בין טוב לרע רצוי לעשות תוך הדגשת החיוב והעצמתו.

וחזרה לסיפורנו – פרעה והמצרים עברו טראומה של איבוד בכוריהם ומשהו בהם נסדק, הם נחלשו לרגע ושחררו את בני ישראל. האם העונש הקולקטיבי של המכות שינה את דרך מחשבתם וגרם להם לקבל את מרות ה'? לא. הם התעשתו מחולשתם הרגעית ושבו לרדוף במרץ אחר היהודים. הם לא המירו דתם למרות שחוו את עוצמת אלוהינו הכול יכול. הענישה הקולקטיבית לא הביאה לשינוי חשיבה מהותי או מוסרי אצל המצרים. ובני ישראל? הם התרשמו מאוד מעוצמתו של ה' והבינו שהנה הגאולה מגיעה ולמרות זאת בהמשך הם בנו את עגל הזהב… ענישה קולקטיבית לא הביאה אותי לרוץ מהר יותר, לא הביאה את פרעה לקבל את מרות ה' ולא הביאה את בני ישראל להאמין בה' בכל לבבם. אז בואו ננסה מחדש, בואו נבחר להדגיש את הטוב, לחזק ולחגוג את החיובי שבנו. בואו נעצב חשיבה ומוסר על ידי עשייה, שיח, בחירה אישית ואחריות ונשאיר את הענישה הקולקטיבית למ"מית שלי… פרשת וארא מזמינה אותנו לחשוב מחדש על הרעיון של עונשים ומה ההשפעה שלהם. הפרשה גרמה לי לבחון מה התועלת של עונש קולקטיבי. כסיפור זה אולי יפה, עוצמתי, תיאטראלי. כמסר חינוכי אני חושבת שזאת לא הדרך.

פרשת שמות: על אובדן ומציאת אמונה ופרדוקס ההגירה

פרשת שמות: על אובדן ומציאת אמונה ופרדוקס ההגירה

מאת: אדם לפיד

פרשת השבוע, פרשת  שמות, מוכרת לנו אולי קצת יותר מאחרות בתורה דרך החיבור הטבורי לחג הפסח ולסיפור המשמעותי ביותר בעיניי של יצירתה ועיצובה של ישראל ממשפחה/שבט לעם.

Photo by iStock/vlastas

בפרשה אנחנו פוגשים את משה, גיבור התורה, ומכאן, ולאורך הספרים הבאים, תסופר לידתו וגדילתו של הנער הזה שהופך להיות המושיע של העם עד הפרידה בספר דברים.

עוד בתור ילד הפליאה אותי, העוצמה והחיוניות של סיפורי התנ״ך. כותבי הסיפורים הבינו את החשיבות של הסיפור ביצירת זהות משותפת, לימוד ערכים ושמירת העם היהודי כעם לדורותיו.

אולי העובדה שהכתיבה בתורה היא כל כך מתומצתת, משאירה כר נרחב לדמיון הקוראים והמספרים להחיות את הדמויות, המקומות, הנופים, האירועים, הקולות ואפילו הריחות שמרתקים ומחברים.

משה מתואר בפרשה שלנו כדמות גיבור קלאסית מעוררת הערכה, הערצה והזדהות. הפרשה מתחילה בתיאור המציאות אליה נולד משה – “וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף. וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ, וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת-רַעַמְסֵס… וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ״

משה נולד לתוך עם של עבדים עם גזר דין מוות על ראשו. בזכות חכמתן ותושייתן של אמו ואחותו הוא ניצל, וזכה לגדול בחצר המלוכה, כילד חופשי ומלומד. כבר כאן שתול בגיבור בסיס גנטי חזק ואיתו נטוע מרכיב הסביבה החשוב אשר מאפשר לו לראות ולעשות דברים אחרת. בהמשך, משה מדגים כח, אומץ וחוש צדק מפותח כשהוא הורג מצרי שמכה בעבד עברי, מתערב בריב בין 2 עבריים ומציל את בנות יתרו מהרועים. בהמשך, לומדים על הצד הרך יותר שלו – איש משפחה, מפרנס, צנוע, אשר סובל מפחדים כמו כולם. פחד קיומי מפרעה, פחד מדיבור מול קהל, ואולי יותר מהכל – פחד מכישלון: ״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם״. ולבסוף, הסיפור מרמז לנו על מאפייני חכמה ואף ערמומיות בניהול משא ומתן עם האלוהים במעמד הסנה הבוער שם משה, בזהירות וביסודיות, חוקר את פרטי המשימה, את מדדי ההצלחה, ואת הכלים הנדרשים כדי לצלוח כפי שהיינו מצפים מכל מנהיג שקול וממולח.

וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא־יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא־נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהוָה׃ וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה מה זה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה׃ וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו׃ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ׃ לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי־נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב׃ וַיֹּאמֶר יְהוָה לוֹ עוֹד הָבֵא־נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג׃  וַיֹּאמֶר הָשֵׁב יָדְךָ אֶל־חֵיקֶךָ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל־חֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ מֵחֵיקוֹ וְהִנֵּה־שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ׃ וְהָיָה אִם־לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן׃ וְהָיָה אִם־לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן־הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־יְהוָה בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל־עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד־פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי״. דוגמא נוספת לערמומיות במשא ומתן מתגלה כשמשה מבקש תחילה מפרעה בסך הכל ״חופשה״ של 3 ימים כדי שהעם יחגוג לאלוהים במדבר.

וזהו… ערבבנו את כל המרכיבים, שמנו בתנור המדברי במדיין עד שמת פרעה והנה הגיבור מוכן לצאת לשלב הבא בסיפור ולהציל את עם ישראל.

כשאני קורא את הפסוקים נראה שהאמונה באלוהים או בדת לא ברורה לגמרי באותה תקופה. אין תורה, הלכה, נראה שיש כמה פעולות של מסורת כמו מילה והעלאת זבחים, וכמה סיפורים על אלוהי אברהם, יצחק ויעקב שמוכרים אולי לזקני העם. בדומה, משה גדל בבית פרעה עם חינוך והשפעה מצרית מעורבת עם משהו מההכרה העברית (כנראה מהמטפלת והמיניקה העבריות). בשלב הזה בסיפור יש תחושה של ריחוק גדול ואובדן אמונה אלוהית. משה דורש הוכחות ממשיות: שם, אותות ומופתים כדי לשכנע את  זקני ישראל שיש אלוהים, שהוא אמיתי, ומשה נשלח מטעמו להושיע את ישראל. מציאת אמונה אלוהית עוד תעבור תהליך ארוך עם עליות ומורדות עד וכולל מעמד הר סיני, ומתחילה בקנה מידה בינלאומי בפרשה זו.

שאלה שתמיד הטרידה אותי בסיפור הזה, איפה אלוהים היה במשך 400 השנים? והאם המצב הקשה שאליו הגיעו בני ישראל היה תנאי הכרחי כדי לייצור ליבת אמונה חזקה שתחזיק אלפי שנים סביב הסיפור המופלא של ישראל במצרים?

איני יכול שלא לנסות לדמיין איך אני הייתי מגיב ומה היה פרופיל האמונה שלי אם הייתי בתוך הסיפור. ואתם?

כשאני חושב על משה כבן למשפחה של מהגרים, תמיד הציקה לי הסיבה, או העדר הסיבה, לעבדות עם ישראל במצרים. למה המצרים פחדו והאם דרך הפעולה שלהם הייתה הטובה ביותר? איך מתושבים חוקיים, הפכו בני ישראל לעבדים מועדים להשמדה? מהו התהליך שגרם למצב הזה לאורך 400 השנים מההגירה הראשונה? ואולי יותר מהכל, למה עם ישראל לא הצליח לשנות את המציאות הזו מבפנים או לחלופין יצא ממצרים הרבה לפני שנהיה כל כך גרוע?

סיפורו של עם ישראל במצרים הוא אולי התיעוד הראשון בהיסטוריה של אוכלוסיית מיעוט של מהגרים/פליטים אשר מופלית, מנוצלת ונרמסת עד כדי השמדה, אך זו ללא ספק לא הפעם האחרונה בהיסטוריה ה(לא) אנושית.

הסיפור מתחבר לי להיום, ולכאן, יהדות וישראליות ארה״ב, האם ההגירה, ממניעים חיוביים, זרועה בפרדוקס, ונידונה מראש לכישלון בטווח הקצר או הארוך? אם כן, האם נצליח לזהות מראש שהתהליך קורה? והאם נצליח להשפיע ולשנות תהליך כזה בחברה ובפוליטיקה האמריקאית, או לחלופין, לצאת לפני שיהיה מאוחר?

מאורעות השבוע, משאירות אותי עם תחושות חזקות ומעורבות, מצד אחד זעזוע מהמתקפה החזיתית כנגד הדמוקרטיה והשוויון, ומצד שני הקלה שאיכשהו המערכת שרדה, בקושי, אך שרדה. אני תקווה שהמגמה תמשיך, ולא נתדרדר למצבם של בני ישראל במצרים ולא נהיה זקוקים לעוד גיבור כמשה להושיע.

שבת שלום, בריאה ושקטה.

כל הפרטים על הכנס השנתי של בגד כפת למורות ומורי העברית

כל הפרטים על הכנס השנתי של בגד כפת למורות ומורי העברית

זו השנה השנייה שבגד כפת, בית הספר לעברית של הקהילה הישראלית באזור העמק והמפרץ, מקיים את הכנס הגדול למורות ומורים לעברית כשפה שנייה. הכנס, שייערך השנה באופן מקוון, ביום ראשון, ה-24 בינואר, יציע מגוון הרצאות מרתקות העוסקות בהוראת העברית וינסה, בין היתר, להציע דרכים להתמודד עם האתגרים העומדים בפני המורים בתקופה מאתגרת זו. הכנס פונה לכלל המסגרות הפועלות בתחומי לימוד השפה העברית, וכל מורה, החל מבתי ספר יהודיים, בתי כנסת ועד למסגרות פרטיות, מוזמן.ת לכנס.

הוראת עברית בימי קורונה מלווה באתגרים חינוכיים ופדגוגיים, יחד עם הזדמנויות צמיחה והתפתחות ועל מנת לענות על אתגרים אלו וכדי לתת תמיכה, השראה וכלים להמשך שנת לימודים ייחודית זו נבחרו השנה נושאי הכנס בקפידה וזה מה שצפוי לכם:

הרצאה מרכזית- תקשורת מקרבת בכיתה עם יואב לבנה

ההרצאה המרכזית בכנס תעסוק בתקשורת מקרבת בכיתה, בהנחיית יואב לבנה, מהמייסדים של "הבית להורות מקרבת". בהרצאה נלמד על גישת התקשורת המקרבת (Nonviolent communication) ליצירת הקשבה, הבנה ושיתוף פעולה עם תלמידים, הורים ועמיתים מפי אחד המרצים המובילים בתחום בישראל. נעסוק בלימוד מיומנויות היסוד של הגישה ליישום של פתרון קונפליקטים וטיפול בהתנהגויות מאתגרות עם תלמידים, הורים ועמיתים בבית הספר. נלמד על תקשורת מרחיקה וחסמי תקשורת – מה סוגר ומרחיק אנשים מולנו ואיך להימנע מזה. נדבר על מעבר מחשיבה דיכוטומית של 'בסדר – לא בסדר' לחשיבה ומודעות מבוססות צרכים וכיצד לתרגל הקשבה אמפתית – איך להקשיב לתלמידים באופן שממוסס ויכוחים והתנגדויות ומייצר הקשבה ושיתוף פעולה. הכלים של הגישה ייסיעו לטפל באתגרים עם תלמידים בדרך מקרבת, לנהל דיאלוג מלא שמייצר הבנה וחיבור ומאפשר להגיע לפתרונות, בלי להשתמש בכוח, באיומים ובעונשים. בנוסף נלמד על ביטוי עצמי מקרב – דרכי ביטוי עצמי בכדי שאחרים יבינו מה חשוב לנו ויירתמו לשיתוף פעולה איתנו ואיך לבקש בקשות מאחרים בדרך מקרבת – כדי לעודד אכפתיות ורצון להתחשבות.

קצת על המרצה- יואב לבנה הוא מומחה לתקשורת מקרבת במערכות יחסים ומנחה סדנאות לצוותי הוראה, הורים, זוגות ועוד. לבנה מלווה ארגוני חינוך, תכניות חינוכיות ובתי ספר בתהליכים שנתיים להעמקת מיומנויות התקשורת בתוך הצוות ועם התלמידים. מהיוצרים והמנחים של הבית להורות מקרבת – תוכנית שמלווה למעלה מ-5,500 משפחות, בחמש השנים האחרונות, בתוכניות וקורסים ללמידה והטמעה של תקשורת מקרבת עם ילדים. לאתר 

לאחר ההרצאה המרכזית יתקיימו שלושה מושבים מקבילים, אליהם יש להירשם מראש.

מושב משנה 1- למידה משולבת (היברידית) עם ד"ר אסתי גרוס

למידה משולבת (היברידית) הפכה נפוצה כתוצאה מהמגבלות שהביאה איתה מגיפת הקורונה אל כיתות הלימוד. אחד האתגרים המרכזיים במודל מסוג זה הוא יצירת קהילה לומדת אחת שמזמנת עבודה אינטראקטיבית בין הלומדים בכיתה לאלה הלומדים בבית. בהרצאה שתעביר ד"ר אסתי גרוס, מנהלת פדגוגית ביחידה לעברית לתפוצות מטעם המרכז לטכנולוגיה חינוכית, נלמד מתוך תיאור מקרה של שיעור היברידי בכיתת תיכון בבגד כפת: נציג מערך שיעור היברידי ואסטרטגיות שאפשרו למידה אינטראקטיבית מיטבית באמצעות כלים טכנולוגיים בסיסיים, נשמע רשמים על הביצוע ועל תהליך הלמידה מהמורה ומהתלמידים עצמם ונחלץ שלבי שיעור ואסטרטגיות.

קצת על המנחה- ד"ר אסתי גרוס היא מנהלת פדגוגית ביחידה לעברית לתפוצות מטעם מט"ח ומרצה בהיברו יוניון קולג' בלוס אנג'לס בתכנית להכשרת מורים "דלת לעברית".

אסתי עוסקת בהוראת שפה למעלה מ-25 שנה. לפני מעברה ללוס אנג'לס ב-1997 היא לימדה אנגלית בתיכון כצנלסון בכפר סבא (ישראל). לאחר הגעתה לארה"ב היא שימשה כמורה וכראשת מחלקת העברית בביה"ס היסודי ע"ש סטיבן וויס ובביה"ס התיכון הקהילתי ע"ש מילקן בלוס אנג'לס. כיועצת חינוכית היא גם הובילה והשתתפה בתהליכי הערכה בית ספריים וסיפקה הכשרה פדגוגית בהוראת עברית כשפה נוספת לבתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים ותיכונים ברחבי ארה"ב ובעולם. אסתי שימשה כיושבת ראש משותפת בארגון המורים לעברית בצפון אמריקה. היא גם הכותבת של חוברות העבודה לתלמיד החדשות של ״חברים בעברית״ מטעם בירמן האוס והייתה מעורבת בכתיבת הספר ״בסוד העברית״, ספר להוראת עברית למתחילים גמורים ובכתיבת המדריך למורה ל"בשביל העברית" ספר 3 מטעם מטח.

מושב משנה 2- הוראה דיפרנציאלית מקוונת עם כרמית בורשטיין

עידן הקורונה הביא עימו מעבר נרחב להוראה ולמידה מקוונת, אך בעוד האמצעים משתנים, אתגרים "מסורתיים" נשארים בעינם, כאשר אחד הנפוצים שבהם הוא הכיתה הדיפרנציאלית המאופיינת ברמות לימודיות שונות בכיתה אחת. בסדנה ניתן מענה לאתגר הכפול ונלמד כלים פרקטיים שיסייעו בהוראה מקוונת לכיתה מגוונת. בסדנה נדגים מערך שיעור דיפרנציאלי תוך שימוש במספר כלים טכנולוגיים, נחלץ שלבי שיעור, עקרונות ונדון בתרומה של הכלים הטכנולוגיים להוראה דיפרנציאלית.

קצת על המנחה- כרמית בורשטיין היא יועצת פדגוגית ביחידה להוראת עברית וישראל לתפוצות, מט"ח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית) ועוסקת בהוראת עברית כשפה שניה משנת 2003. כרמית הייתה מנחת מורים ומורה לעברית בחטיבת הביניים סיני עקיבא בלוס אנג'לס קליפורניה עד 2019. כיום, כרמית משמשת כראשת מחלקה בבית הספר מילקן בלוס אנג'לס. לצד עבודתה זו היא יועצת פדגוגית ומפתחת חומרים מטעם מט"ח. כיועצת חינוכית, היא מובילה הכשרה פדגוגית בהוראת עברית כשפה נוספת לבתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים ותיכונים ברחבי ארה"ב. כרמית היא הכותבת של המדריך למורה לספר 3 בתכנית "בשביל העברית" ושותפה בפיתוח הספר החדש "בסוד העברית" מטעם מט"ח.

מושב משנה 3- עברית חוויתית לגיל הרך ושיטת "סיפור בתנועה" עם הגר בוקסבאום

המושב שלישי יעסוק בעברית חוויתית לגיל הרך ושיטת "סיפור בתנועה", אותו תנחה הגר בוקסבאום, מורה לחינוך גופני וממובילות תוכנית "סיפור בתנועה" בעמק הסיליקון. הוראת עברית איכותית לגיל הרך היא הוראה מגוונת וחוויתית, המקיפה את עולמם של הילדים, מפעילה אותם ומעודדת סקרנות. בסדנה נכיר את שיטת "סיפור בתנועה" המשלבת פעילות תנועתית תוך הקניית עברית חוויתית. נלמד את היסודות לתכנון הפעילות, החל בבחירת ספר ילדים, שילוב הפעלות תנועתיות בסיפור ויצירת מבנה קבוע תוך שיתוף דוגמאות ורעיונות מעשיים. המשתתפות והמשתתפים בסדנה יתנסו בסגנונות תנועה שיוכלו להביא אל הכיתה ואל הגן ויכירו את האיכויות החינוכיות שלהן.

קצת על המנחה- הגר בוקסבאום הקימה את התוכנית "סיפור בתנועה"- שיעורי העשרה לגיל הרך במטרה לשמר, לפתח וללמוד את השפה העברית דרך סיפורים ובשילוב תנועה, מוסיקה ויצירה.

בעלת תואר ראשון בחינוך גופני וספורט מטעם מכללת וינגייט. לפני הגעתה לעמק הסיליקון עבדה מספר שנים בהוראה לחינוך גופני בבית ספר יסודי "בבלי ירושלמי" בתל אביב. בנוסף, לימדה תלמידים וקבוצות באופן פרטני בבית הספר במטרה לסייע לתלמידים בהשתלבות חברתית, תמיכה מוטורית והעצמה אישית. הגר עבדה עם ילדים ומבוגרים עם צרכים מיוחדים באמצעות ספורט טיפולי והידרותרפיה במרכז "בית איזי שפירא".

הגר מסיימת את לימודיה במסגרת תוכנית "לומדים מכל העולם" המיועדת לאקדמאים ואנשי חינוך אשר מרחיבים את התמחותם. היא מתמחה בלימודי ספרות ושפה.

הגר מאמינה מאוד בשילוב התנועה והפעילות הגופנית כחלק בלתי נפרד מהוראה ומאורח החיים ובלמידה מהנה ומגוונת המאפשרת מקום לביטוי וליצירה אישית.

הכנס יתקיים ביום א' ה- 24 בינואר 2021 בין השעות 9 בבוקר ל-1 אחר הצהריים. לפרטים נוספים והרשמה לחצו כאן.

לשאלות ניתן לפנות לצוות בגד כפת- begedkefet@paloaltojcc.org