בשם האב: עומר ריינגולד על הקורונה שהגיעה לביקור בביתו

בשם האב: עומר ריינגולד על הקורונה שהגיעה לביקור בביתו

מאת: עומר ריינגולד

ללידת בנינו הבכור יובל, לפני יותר מ-17 שנה, ניסיתי להתכונן בכל דרך אפשרית. הצטיידנו בעשרה ספרי הריון ולידה, ארבעה מנשאים, עריסה, עגלה, חיתולים, מודד חום ומוציא קוצים עם זכוכית מגדלת, אבל ככל שהזמן עבר נכנסנו לשגרה. ואז, כשיום אחרי התאריך המשוער הרופאה שאלה אם מתאים לנו ללדת מחר, זה תפס אותי בהפתעה גמורה. לא משנה כמה קראנו ונערכנו לזה, כשהגיע רגע האמת, זה תפס אותנו לא מוכנים.

לפני פחות משבוע, אחרי חודשים שכל מה שאנחנו שומעים זה קורונה, קורונה, קורונה, אותו יובל נמצא חיובי ושוב מצאנו את עצמנו לא מוכנים. ככה פתאום, הקורונה התאורטית הפכה להיות בת בית. יובל הלך להיבדק בגלל כאבי ראש וגרון. אנחנו, ויותר חשוב, גם הרופאה של יובל, לא התרגשנו בגלל שהכאבים האלו חוזרים אצלו כל חודשיים שלושה. לגמרי סטנדרטי. הוא בכל זאת הצליח לשכנע את הרופאה לשלוח אותו לבדיקה, ולמה הוא התעקש? בגלל שהייתה לו מוטיבציה רצינית לפגוש איזושהי נערה מקסימה לפני שהיא יוצאת לחופשה משפחתית. איזה מזל!

יום אחרי, התקשר הרופא ואמר ליובל שהבדיקה חיובית ושהוא צריך להיכנס לחדר לבידוד. המשפחה גם קיבלה הנחייה להיכנס לבידוד, אך נאמר לנו שאין צורך שניבדק. קצת מפתיע, לא?

בכלל, המידע שקיבלנו, אנחנו וההורים האחרים, מכל הרופאים שדיברנו איתם היה לא אחיד ומבלבל. התגובה הראשונית היא שוק וניסיון מהיר להבין מה לעשות ומשם קדחת פעילות. התחלנו בלהודיע, להפיץ ולענות על שאלות ובמקביל לנסות לקבל יותר מידע ולקבוע, בכל זאת, לשאר המשפחה בדיקה מוקדמת ככל האפשר, כי בלי בדיקה, נשאיר את החברים שאולי נדבקו בחוסר וודאות.

עידכנו את כל מי שיכול היה להיות איתנו במגע על תוצאות הבדיקה – יובל מודיע לחברים שלו, לאה לחברים של האח ושל האחות של יובל ולמדריכות הקייטנה של האחות ואני לחברי להקת פלייבק, הינשופים, שבדיוק נפגשנו לחזרה פיזית ראשונה לפני אירוע מיוחד וחשוב. ואז התפנינו להודיע למעגלים יותר נרחבים ובמיוחד להורי הצופים בשכבה של יובל (למרבה הצער לא מעט חלו). וכל אינטראקציה כזאת רווית מתח וחרדות ושאלות שאין לנו עליהן תשובות. וברגע הזה האינפורמציה (והדיס-אינפורמציה) מתפשטת בקהילה במהירות מדהימה ואנחנו מקבלים פניות נוספות מאנשים שאנחנו מכירים ולא מכירים עם המון שאלות נוספות.

במקביל, צריך להבין מה זה אומר לגבי יובל ולגבי שאר המשפחה ומה אנחנו צריכים לעשות. יובל נכנס להסגר בחדר משלו, ההקפדה על הבידוד שלו מוחלטת. כלים חד פעמיים, מזון מחוץ לחדר, זבל וכביסה בשקיות שהוא מכין ואנחנו מטפלים עם מסכות וכפפות. ועוד טלפונים לרופאים וטלפונים מהמחוז ועוד אינטראקציה עם חברי קהילה מודאגים ועוד שמועות ועוד פוסטים שכתבו בפייסבוק ועוד הודעות בווטסאפ, ועוד מידע רפואי מדוייק יותר ומדוייק פחות ורעש אחד גדול בראש ובלב.

רק אחרי יום או יומיים הצלחנו קצת לנשום לרגע ולחשוב – מה הנער שבחדר מרגיש? ומה לגבי אחיו שדואג שאולי הוא הדביק את החברים שלו? ומה אנחנו מרגישים? אז גם היום יש המון בלבול ורעש, אבל גם הקלה אחרי שתוצאות הבדיקות שלנו יצאו שליליות וגם קצת יותר הבנה ורגעים מסוימים של תובנה.

השאלה כיצד יובל נדבק העסיקה אותנו לא מעט בהתחלה. איפה הוא נדבק? האם הוא באמת הדביק את החבר הזה או האחר או ששניהם נדבקו ממישהו שלישי? מה הוא ואנחנו עשינו נכון ולא נכון וכדומה. היום אני מבין שהעיסוק הזה היה לא בריא ולא נכון כי הוא מסיט מהמחויבות שלנו לדאוג לילד, לשאר המשפחה ואפילו, ירחם השם, לעצמנו. זה לא הזמן הנכון לחקירות, האשמות וכעסים במשפחה.

אבל אני לא רוצה להתחמק. מדובר בשכבה מדהימה של נערים עם קשרים חברתיים שלא מביישים אף חבורת ילדים בישראל. ככל שהזמן עבר, ובמיוחד בתקופה האחרונה הם, כמו רבים אחרים, חזרו להיפגש בקבוצות גדולות יותר (בערך עשרה נערים ונערות במקרה של יובל). הם שמרו על ריחוק חברתי מסוים, אבל מסתבר שלא מספק. ה"קפסולה" הזאת נחשפה לעוד חברי קהילה דרך בן משפחה פה או חבר שם וכך זה התפשט. הואיל והמחלה לפעמים מתבטאת עם סימפטומים קלים או בלי סימפטומים בכלל, זה בדיעבד לא מפתיע בכלל.

השאלה הקשה יותר היא מה היינו עושים אחרת. לוקאלית, אם היינו מודעים לכך שבשבועות האחרונים יש יותר מקרים בקהילה ודאי היינו מחמירים יותר עם הנערים, אבל זאת חוכמה קטנה שבדיעבד. בקבוצת ההורים שילדיהם חלו אנו מנסים לענות על השאלה הזאת יותר לעומק ויש המון מחשבות ותשובות סותרות. גם להיות הורים של מתבגרים זה דבר מאוד מבלבל. יש שחושבים שהיינו צריכים להגביל אותם לרשימה מצומצמת יותר של חברים ומפגשים בחצרות שלנו עם מסכות ועם פיקוח. יש שחוששים שבגיל הזה, מאוד קשה לפקח ברמה הזאת בלי לדחוף אותם להסתיר ולשקר וגם שכל המפגשים הללו חיוניים לבריאות הנפשית של נערים בגיל כל כך מורכב. גם ביננו יש הורים עם גורמי סיכון (אני למשל) והתסריטים השליליים ברורים ונוראיים. כך שיש כאן דילמות לא פשוטות וקשה להסיק מסקנות באש הקרב. הבטחנו לעצמנו לנסות, אחרי הבידוד, להגיע להסכמות או לפחות הבנות. אני חושב שאותו דבר צריך לקרות גם במעגלים רחבים יותר בקהילה כי זה קשור לערבות ההדדית שלנו.

ואם כבר מדברים על קהילה, ההתגייסות שלה לעזור מחממת את הלב ומרגשת מעבר למה שאני יכול להסביר. רובן המכריע של התגובות היו שקולות ותומכות. כמו שהזכרתי קודם, היו גם המון תגובות חרדתיות. למרות שלא קל להתמודד עם זה כשאנחנו בעצמנו מבולבלים וחרדים, אני לגמרי מבין. היו כמובן גם תגובות ביקורתיות כלפינו ההורים וגם כלפי יובל. אכן עשינו טעויות (אז שמי שחף מאשמה יזרוק את האבן הראשונה). אמנם התגובות הללו היו בשוליים, אבל עדיין לא קלות להתמודדות, במיוחד ברגע הזה. לכן התלבטתי אם להסכים לכתוב כאן, כי האינסטינקט הבסיסי שלי זה להתחבא. למעשה, אלמלא המחויבות להפיץ את המידע לכל המעגלים שסביבנו, אני משער שהיינו אכן מתמודדים לבד. המסר העיקרי שאנחנו מקבלים מהקהילה הוא שאין מה להתבייש, מאוד משחרר ומאוד חשוב, גם כי אנחנו רוצים שכולם יפיצו מידע על מקרים של הדבקה וגם ברמה אנושית הבסיסית. מעבר למעגל הגדול, ההורים שילדיהם חולים תומכים אחד בשני בלי שיפוטיות ועוזרים לעשות סדר בבלאגן. זה מאוד מאוד מקל.

הבקשה הטבעית של הקהילה זה לחלוק מידע בפתיחות מלאה וזאת העצה הראשונה שלי לכל מי שיהיה במצב דומה בעתיד (ולמרבה הצער זה יקרה ללא מעט אחרים). הצד השני, זה לבקש מהקהילה להמשיך לקבל ולתמוך ולהיות נהדרת כמו שהיא. מהניסיון שלי אני יכול להגיד שהחששות שלי מלהיחשף היו מופרזים (בעצם עוד נראה אחרי שהכתבה הזאת תצא), אבל תמיד יהיו אלו שינסו להאשים. בעניין הזה, ההמלצה שלי לסנן ככל האפשר ולזכור את המחויבות העליונה לדאוג למשפחה. מעבר לכל, לזכור לנשום, להיות טובים לבני המשפחה ולעצמכם, להקפיד על הנחיות ולבקש עזרה. בקהילה שלנו, יד מושטת תמיד תפגוש יד אחות (אבל לבינתיים נסתפק במרפקים).

 

*הכותב, עומר ריינגולד, נשוי ללאה ואב ליובל בן ה-17, איתי בן ה-14, נוגה בת ה-8 והכלבה נלה. מתגורר בסאניוויל כבר 11 שנה אחרי סיבוב קודם של 4 שנים בפרינסטון, ניו ג'רזי. 

פרשת אחרי מות קדושים: הרהורים על מעבר בין אבלות לשמחה

פרשת אחרי מות קדושים: הרהורים על מעבר בין אבלות לשמחה

מאת: ורד גאני-קציר

בילדותי, היה ערב יום הכיפורים בבית הכנסת מקום וזמן אחר. ההכנות בבית, הלבוש המוקפד על פי כללי החג, ההליכה אל בית הכנסת, תחושת ההתעלות בעת קריאת התפילות, מי בקול ומי פנימה, והשיבה הביתה ובו אווירה שונה מכל יום, חג ומועד אחר, היוו עבורי תחושת קודש ופנאי לעבודת הלב.

כשקראתי לראשונה את פרשת 'אחרי מות-קדושים' עלה בי רגש מנוגד לגמרי. תחושה של ניכור וכעס. המילים הראשונות שכתבתי לאחר הקריאה היו:

ביד חזקה ובזרוע נטויה 

ובשריפה

בסקילה

ביגון עז.

דם

ואש

ותמרות עשן.

ורוח

רוח

אין.

פרשת 'אחרי מות – קדושים' מתחילה ברגע של שבר בו ניתן לשמוע את ה' רועם ודופק על שולחנו של מעלה תוך שהוא מזהיר הלוך והזהר את משה, שיזהיר את אהרון, שידע לא לדרוך בקודש הקודשים אלא ביום הכיפורים בלבד וגם אז, על פי הנחיות מדוקדקות. זאת לאחר שכמה פרשות קודם לכן אנו עדים לטרגדיה הגדולה בה נשרפו למוות בניו של אהרון, נדב ואביהוא, מאחר והדליקו אש זרה. מחיר החופש עת שהוציאנו ממצרים מתומצת היטב בפרשות אלה.

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ.  וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן אָחִיךָ, וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ, מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת" (ויקרא ט"ז א'-ב').

לאהרון לא ניתנת הזכות לבכות על בניו, להתאבל, שלא לומר להתריס בפני ה' על המעשה או לשאול את השאלה הנשאלת רבות על ידי מי שיקיריהם נלקחים מהם – 'מדוע'?

לא רק זאת, הוא מצווה מיד להכין עצמו לכדי עבודת השם, ללבוש בגדי חג, להדליק את הקטורת ולהקריב קורבנות עבור העם. השליחות אליה התחייב גבוהה יותר מכל מימד אישי – רגשי בו היה נתון. 'אחרי מות' הפך ברגע ל'קדושים תהיו'. בין שתי פרשות אלה, הנקראות לרוב יחדיו, חיפשתי בשבועיים האחרונים את הטווח בין קודש לקודש, בין קדושת זכרון המת לקדושת החיים. בין קדושת השליחות לקדושת הקול הפנימי, האישי. בין הרוח הגדולה סביב לרוח הנפש הפרטית. 

ככל שקראתי שוב ושוב בפרשות אלה וככל שהרחבתי בפירושים שונים, גיליתי תהליך מיוחד שקורה בהן. הפער שבין האירוע הטראגי שהתקיים בפרשת 'שמיני' ובין השתיקה התמוהה של אהרון בפרשה הנוכחית, מכיל בדיוק את ההיפך משתיקה. ייתכן ובדיבור הוא נאלם אך בעשייה הוא פעיל ונוכח מאוד כתיקון עבורו ועבור העם. מתוך הטרגדיה הנוראה נולד טקס שלם שבין אדם למקום ובין אדם לחברו. נולדו חוקים ומצוות כשהגדולה והמרכזית ביניהם היא "ואהבת לרעך כמוך". אהרון עומל באופן כמעט מדיטאטיבי עבור השליחות בה דבק. הדבקות באל הינה כדבקות בעם, שהרי זו גדולתו כמנהיג רוחני. ובשליחות זו הוא מנציח את בניו. את האהבה הגדולה שהיתה בהם לה' ושעבורה נלקחו בלהבות. אהבה ללא גבולות אשר הביאה אותם לאבדון. אהרון מביא את בשורת הגבולות לעמו גם ברגש העליון של האהבה: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָה (ויקרא י"ט פסוק יח). 

בימים אלה של מעבר חד וכמעט בלתי נתפס בין אבלות לשמחה, אנו פועלים על פי תכתיב חברתי לאומי, בו כללים ברורים המנציחים את ערך הגבורה והעשייה למען המולדת, למען החברה, למען החיים. אהרון היה אולי הגיבור הראשון שהיה עליו לעבור באופן מיידי בין השכול לחיים. בין היגון לאנרגיה של עשייה. בין כליון לקיום. 

אט אט, הפכה בי הקריאה בפרשות אלה מכעס וניכור לקרבה וחיבור מחודש לאנרגיה הרוחנית אותה הרגשתי בילדותי ביום הכיפורים והיא המלווה אותי גם בימים אלה. מעברים חדים בין צער תהומי וגעגועים אל אלה שאינם עמי עוד ובין השליחות האישית והפשוטה שלי עבור החיים. וההבנה כי הגבולות נועדו לשמור עלינו בדרכים של רוח, של הקרבה ושל אהבה כדי שנוכל להתמיד בהן ולא לחרוג מן המחוייבות שלנו לעשייה למען אהובינו החיים ולמען החברה. 

אסיים באחד השירים של המשוררת ואשת הרוח הממלאה אותי אהבה והשראה מידי קריאה, זלדה (שניאורסון-מישקובסקי) ז"ל. בשירתה אני מוצאת את התעלות הנפש וגבורת האדם, את המפגש בין אהבת האל לאהבת הזולת ואת נקודת ההשקה בין חוכמת השכל לחוכמת הלב, בין קודש זכרון המת לקודש החיים. כמו אהרון, היתה זלדה ידועה בעוצמתה הרוחנית השקטה ויחד עם זאת בעשייתה הגשמית עבור החברה, ובכך עוצמתה וייחודיותה. השיר הזה נכלל בתוך קובץ שיריה הרביעי "הלא הר הלא אש", שירים שנכתבו לאחר מות אמה ומות בעלה חיים אריה מישקובסקי, ובהם קו התפר בין הגעגוע ליקיריה ובין מצוות החיים. 

"ערב יום הכיפורים" סימן קריאה 6, 1976 

בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים

הִפְלַגְנוּ

מִנִּסְיוֹנוֹת שֶׁתַּמּוּ אֶל נִסְיוֹנוֹת שֶׁהֵחֵלּוּ.

עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים הָיָה לָנוּ

רֵאשִׁית הַזְּמַן

בְּדִמְמַת אִי שֶׁהֵאִיר

יָם

בְּנֵרוֹת – 

שָׁם אִמַּצְתָּ אוֹתִי אֶל לִבְּךָ הַדּוֹאֵב

לִפְנֵי הַכֹּל יָכוֹל

בְּטֶרֶם תֵּלֵךְ לְהִתְפַּלֵּל עִם כֻּלָּם

בְּטֶרֶם תִּהְיֶה אֶחָד מִן הָעֵדָה

בַּהֵיכָל 

אֶחָד מִן הָעֵצִים

בַּיַּעַר.

מאחלת לכולנו שנדע להבדיל בין קודש ובין חול, בין זכרון העבר וקיום ההווה ושנדע את גבולות הרוח על מנת לדבוק בשליחות הייחודית של כל אחד ואחת מאיתנו. ובימים טרופים אלה, מאחלת לנו בעיקר בריאות, חיבור ואהבה.  

טיול בשמורת דון אדוארדס

טיול בשמורת דון אדוארדס

מאת: טלילה גולן

קשה להיות תקועים כל היום בין ארבעה קירות והמזל הוא שעדיין אפשר לצאת לטייל בקרבת הבית. להרבה מהאנשים ששאלו אותי בתקופה האחרונה היכן כדאי לטייל בימים אלה המלצתי על טיול בשמורת דון אדוארדס- Don Edwards San Francisco Bay National Wildlife Refuge.

שמורה זו הוקמה ב-1972 על מנת לשמר ולשחזר את המעט שנותר מאזורי המלחות של חופי דרום מפרץ סן פרנסיסקו. מלחות אלה הן בית גידול ייחודי לצמחיה ובעלי חיים רבים, חלקם נדירים, ומקום בטוח למנוחה וחידוש כוחות עבור עופות נודדים רבים בחדשי הסתיו והאביב.

חלק גדול משטחי השמורה הן ברכות אידוי גדולות ששימשו לייצור מלח והיום הן חלק מהשמורה ומהוות בעצמן בית גידול נוסף.

לשמורת דון אדוארדס שני אזורים עיקריים – האזור הראשי הוא יחידת פרימונט, בצד הדרום מזרחי של גשר דמברטון, ואזור עיקרי נוסף הוא יחידת אלוויסו שבסן חוזה, בצד הדרומי של שפך נחל קויוטי. בשתי יחידות אלו יש מרכזי מבקרים עם אזורי הפעלות, שירותים, ברזיות מים, ושולחנות פיקניק. בתקופת סגר הקורונה כל המתקנים הללו סגורים, אבל – שבילי הטיול בשמורה, ויש הרבה, פתוחים לציבור משחר עד שקיעה. רובם המוחלט של השבילים נגישים לעגלות ולכסאות גלגלים. רובם גם שטוחים וקלים להליכה. כמעט כולם חשופים לשמש ולרוח, אז מומלץ להתלבש בהתאם. אסור להכניס כלבים לשום חלק מהשמורה הזו.

יחידת פרימונט

כתובת החניון הרגיל היא 2 Marshlands Rd, Fremont. כרגע אין גישה לשם ברכב. יש חניון מחוץ לשער השמורה וניתן לחנות גם בשולי הכביש כל עוד כל ארבעת הגלגלים מחוץ לאספלט. משם נכנסים ברגל וישם כמה שבילים לבחור מהם. יש את שביל לה-ריביירה  ממזרח לגבעה שעובר בשלוליות הצפה שבתקופה זו מאוכלסות בברווזים ואנפות. יש את שביל הגבעה עצמו שעולה לתצפית מקסימה על המפרץ ועל רכס החוף. יש את שביל סובב בריכת המלח הגדולה (4 מייל, מומלץ במיוחד לחובבי צפרות או לחובבי הליכות כושר). אבל השביל האהוב עלי הוא שביל הגאות והשפל Tidelands Trail שיוצר מסלול טבעתי יפה על שתי גדות תעלת ניוארק ועובר דרך כל בתי הגידול שבשמורה ומספק הזדמנות לצפות במגוון הכי רחב של צמחייה ובעלי חיים.

יחידת אלוויסו

יש כמה מסלולים נחמדים שיוצאים מאזור מרכז המבקרים (כתובת: Grand Blvd. San Jose 1751), וזה שאני ממליצה עליו מתחיל ממש מאחורי המבנה וסובב את הבריכה הגדולה (כ3.5 מייל). משביל זה ישנה סטייה קלה צפונה לנקודת תצפית על עיירת הרפאים דרוברידג׳.

מסלול נוסף יוצא מאזור פארק הקאונטי אלוויסו מרינה (1195 Hope St. Alviso ). אפשר להרחיק על הדייק של הבריכות עמוק פנימה ואפשר להסתובב באזור ה-Boardwalks ולצפות בציפורים.

מסלול נחמד נוסף למי שאפם אינו רגיש מידי הוא מסלול תעלת גוואדלופה שיוצא ממרכז טיהור השפכים של סאניוויל בקצהו של Carl Rd, Sunnivale ומתחבר לשביל המפרץ. המסלול הזה יפה וגם מעניין מאוד כי ניתן לראות חלק מתהליך הטיהור ואת התפקיד שיש לטבע בתהליך הזה.

Like hiking?

Visit my hiking blog!

http://mammaquail.blogspot.com/

פחות אבל כואב: דברים קטנים שעשו לי את השבוע

פחות אבל כואב: דברים קטנים שעשו לי את השבוע

מאת: דלית גבירצמן

השבוע שחלף היה לי קשה כמעט כמו השבועיים הראשונים של הסגר, כשהלם הבידוד שיתק לי את המחשבות והלב שלי הוגף מאחורי חומות של הגנה מפני הלא נודע. בתקופה הכי קשה בשנה, בשבוע שבין יום השואה ליום הזיכרון, שעבורי הם ״הימים הנוראים״ באמת, חסרים לי יותר מאי פעם המגע האנושי והקירבה של הקהילה. קצתי קצת בוירטואלי ובדיגיטלי, והייתי ממירה את כל שיחות הזום גם יחד בחיבוק אחד ארוך ואמיתי. אני יודעת שבקרוב כל זה יעבור, וכולנו נסתגל למציאות חדשה, פוסט קורונה.

צילום: טל גולדשטיין

כן, זה יהיה זר ומוזר להסתובב בחוץ עם מסיכות וכפפות, אבל הצורך האנושי לחזור לשיגרה, הזוייה ככל שתהיה, חזק מאיתנו. השמש החמימה ופריחת האביב הוציאו אפילו עירונית אדוקה שכמוני לשוטט יום אחד בטבע כדי לשטוף קצת את העיניים בירוק ולחוות סוג של נורמליזציה. פיקניק בישיבה מרוחקת מחברים אהובים על שמיכה בשמש גרם לי להרגיש עבריינית ופורעת חוק כפי שלא הייתי מימי. חשבתי בליבי, שמצחיק יהיה שמכל הדברים שבעולם, אעצר או אחטוף קנס דווקא על פיקניק בחיק הטבע, אך נראה שהכול כבר אפשרי בעולם שבו סוחרים בנייר טואלט ותופרים מסיכות בד מחזיות כותנה ישנות.

השבוע הרגשתי שאני צריכה להתאמץ יותר מתמיד, לחפש ולדייק עם עצמי את הדברים שעושים לי טוב. נאלצתי לחפור עמוק כדי לחפש ולדלות את הפנינים, את אותם רגעים קטנים של אושר והנאה, כדי לשזור אותם על חוט דק לכדי מחרוזת עדינה. בתוך הסערה הרגשית הגדולה שבין זיכרון לזיכרון, הייתי חייבת למצוא לעצמי רפסודות קטנות, גלגלי הצלה, איים של שקט, שיסייעו לי לחצות את השבוע הזה עד סופו. וכמו תמיד, בחרתי לשתף אתכם בדברים שהאירו לי את היום, ליטפו לי את הנשמה ועוררו בי השראה.

משבר הקורונה הציף את עולמנו הוירטואלי (המוצף גם ככה) בתוכן. מתוך כל שפע התוכניות, ההרצאות וההסכתים בחרתי להתמקד בכמה שהיו בעיני מעניינים, משמעותיים ורלבנטיים במיוחד לתקופה הזאת:

Unlocking Us – Brenè Brown

ברנה בראון, הכוהנת הגדולה של האומץ והעוצמה שבפגיעות, יצאה בסדרת הסכתים חדשה שנקראת Unlocking Us אותה היא משדרת מביתה שביוסטון טקסס, ובה היא מראיינת סופרות, חוקרים ואמנים. לברנה בראון יש כישרון נדיר להגדיר רגשות אנושיים במילים באופן מדויק וכמעט כירורגי. היא שולטת באופן מרשים בתחומי הרגש, שלרובנו הם מטושטשים ומבלבלים. היא יצרה שפה חדשה שבה ניתן לדבר על נושאים שפעם לא ידענו איך לדבר עליהם. נדמה שיש בידה איזה תכשיר windex דמיוני שבעזרתו היא מצליחה להבריק את האדים שעל במראה שלנו, כך שנוכל לראות את עצמנו ביתר בהירות.

Where Should We Begin? With Esther Perel

אסתר פרל, הפסיכותרפיסטית והמטפלת הזוגית הפופולרית המכונה ״הלוחשת לזוגות״ היא אחת המרצות והחוקרות היותר חכמות, יותר רגישות, והיותר מנוסות ויפות שראיתי מימי. השליטה שלה בתחומים של זוגיות, מיניות, נשיות ואינטימיות היא מרשימה, מגוונת, עשירה וחוצה יבשות ותרבויות. נדמה שבשנותיה הרבות כמטפלת זוגית היא כבר שמעה הכול. וכעת, היא מייחדת את ההסכתים שלה להתמודדות של זוגות, משפחות ויחידים עם הבידוד החברתי. אסתר פרל נולדה בבלגיה להורים יהודים ניצולי שואה ואף למדה פסיכולוגיה וספרות צרפתית באוניברסיטה העברית. היא חיה בניו יורק ומשדרת משם את התובנות החשובות שלה לכל רחבי העולם בפודקאסט Where Should We Begin המוצלח.

זום אין: שיחות בימי קורונה

על התוכניות הנפלאות של כאן 11 כתבתי כאן לא פעם. בין כל התכנים המצוינים שמציע האתר, גיליתי השבוע את זום אין, תוכנית ההסכתים של מאיה קוסובר שמשדרת מביתה שיחות קצרות עם מגוון של אנשים ונשים. היא משוחחת איתם על איך עוברים עליהם הימים, מה המחשבות שעוברות להם בראש, למה הם מתגעגעים, ומה בכל זאת מעודד, מצחיק ומשמח. במסגרת ההסכתים הללו מאיה קוסובר מגישה עם קובי מידן פינה מקסימה הנקראת ״דבר אחד יפה״, וכשמה כן היא. מידן בקולו המכשף מקריא טקסט קצר שמתפרש ונשמע קצת אחרת בצל הימים האלה.

ארוחת ארבע – כאן 11

השף ברק יחזקאלי הוא מתוק אמיתי. התאהבתי בו כבר בסדרה הנפלאה שלו ״אנחנו על המפית״, וכעת הוא מעלה תוכנית חדשה בשם ״ארוחת ארבע״. ברק יחזקאלי מארח בסטודיו שלו שף אורח, המביא עמו שלושה סיפורים אישיים הקשורים למנות בחייו. דרך הזכרונות הם משרטטים פרופיל אישי ומקצועי, וכמובן, משתפים במתכונים למנות. הראשון שהתארח בתוכנית היה השף ארז קומורובסקי, שאי אפשר שלא להתפעל מהאופן שבו הוא ניגש לחומרי הגלם והטכניקות המיוחדות שבהן הוא עובד. תענוג אמיתי!

מדיצ׳י – עונה 3

ביום שישי ה-1 במאי תתחיל בנטפליקס העונה השלישית והאחרונה של סדרת הדרמה התקופתית העוסקת במשפחת מדיצ׳י, ששלטה בפירנצה בתקופת הרנסנס. שאיפות, אינטריגות, תככים, אהבות ומאבקי כוח בקרב אחת מהמשפחות החשובות בהיסטוריה של איטליה הם חלק מהמרכיבים ההופכים את הסדרה לאופציה מושלמת לסוף השבוע.

Billions – עונה 5

ביום ראשון ה-3 במאי תתחיל העונה החמישית של הסדרה המצליחה Billions או כפי שהיא מכונה אצלנו ״מיליארדים״. בסדרה מככבים השחקן פול ג׳יאמטי הזכור לנו לטובה מהסרט sideways, ולצידו משחק דמיאן לואיס הג׳ינג׳י האינטנסיבי מ״הומלנד״. שני השחקנים הם ליהוק מצוין לסדרה המורכבת והפרובוקטיבית למדי, העוסקת במאבק שבין עולם ההון והפיננסים של ניו יורק ומאבקי הכוחות והתככים שמתקיימים במשרדי הפרקליט המחוזי. שתי הדמויות הנשיות המרכזיות אף הן מרשימות ומרהיבות. הסדרה  מושלמת לצפייה מרתונית והיא מספקת במדויק את מידת האסקפיזם הנדרשת בימים אלו.

עיין ערך שירה

תמיד היתה לי משיכה למילה הכתובה, אבל איך שהוא, העדפתי מאז ומעולם לשקוע אל תוך עולם דמיוני רחב יריעה שהיו בו דמויות ראשיות ומשניות, דיאלוגים ועלילה. לאחרונה, חברות טובות התחילו לשלוח לי שירים ופתאום הם הפכו לכמוסות קטנות של אושר, לסוכריות קטנות של טעם שקופצות לי בפה ומספקות לי את ההשראה שאני צריכה בשביל לשרוד עוד יום. הנה רק אחד מיני רבים:

הסח-הדעת/ ויסלבה שימבורסקה

״אתמול ביקום התנהגתי לא יפה.

חייתי יממה שלמה בלי לשאול דבר,

בלי להתפעל ממשהו.

ביצעתי פעולות שגרתיות,

כאילו רק להן נדרשתי.

נשימה, שאיפה, צעד אחר צעד, התחייבויות,

אבל מבלי לחשוב מעבר

ליציאה מן הבית וחזרה אליו.

אפשר היה לראות את העולם כמשגע

ואילו אני עשיתי בו שימוש יומיומי״.

אל תעניש את צעירותך / אודי שרבני

אַל תַּעֲנִישׁ אֶת צְעִירוּתְךָ –

זֶה הָיָה, בְּסַךְ הַכֹּל, מִשְׂחָק מֻגְזָם.

אַחֲרֵי הַכֹּל, כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהַאֲמִין

בְּאֵיזֶה שֶׁקֶר (אֶחָד מַסְפִּיק)

כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת.

תֵּן עַכְשָׁו לַשֶּׁמֶשׁ לְהַנִּיחַ אֶת כְּתֵפָהּ עָלֶיךָ,

גַּשׁ לַאֲהוּבָתְךָ, עֲטֹף, הִתְעַטֵּף.

אֶחָד אַתֶּם.

מַרְבֶּה רַגְלַיִם הַמְחַבֵּק עַצְמוֹ.

(מתוך ״אהבתי יותר את החומר המוקדם שלך״ מאת אודי שרבני)

ולסיום, קציצות טונה – ישראל מבשלת ביחד

הקורונה שינתה את הרגלי הצריכה שלנו וגם את הרגלי האכילה. אחד התוצרים הכי מוצלחים של הבידוד היא התוכנית הנהדרת “ישראל מבשלת ביחד״ המשודרת בערוץ Mako. השפים המוכשרים של מאסטר שף מזמינים את כולנו אל המטבח האישי שלהם לבשל ביחד איתם בשידור ישיר. כך זכינו לצפות בלייב באייל שני, ישראל אהרוני, חיים כהן, מיכל אנסקי  ואבי ביטון המלהטטים ומלהגים ומקסימים בסביבה הטבעית שלהם. מתוך שלל המתכונים המצוינים המוצעים בתוכנית עלו על שולחננו קציצות הטונה של אבי ביטון שהן עסיסיות ומלאות טעם באופן מפתיע.

קציצות טונה מרוקאיות

מה צריכים?

3 קופסאות טונה, מסוננות

6 כפות פירורי לחם

צרור כוסברה, קצוץ (אנחנו נמנענו, סליחה אבי…)

1 בצל לבן, קצוץ דק

1 צרור פטרוזיליה, קצוץ

מלח

פלפל שחור

ביצה

5 שיני שום, כתושות

שמן, לטיגון

לרוטב:

רבע כוס שמן קנולה

10 שיני שום, כתושות

4 עגבניות, קצוצות

פלפל אדום חריף, קצוץ דק

1 כף פפריקה מרוקאית

כפית כמון

צרור כוסברה, קצוץ

כף גדושה אריסה מרוקאית

כפית שטוחה כורכום

3 וחצי כוסות מים

מה עושים?

מערבבים את מרכיבי הקציצות ויוצרים כדורים במשקל כ-70 גרם כל אחד. מצננים להתייצבות. מטגנים את הקציצות בשמן חצי עמוק. מחממים שמן בסיר רחב ומטגנים את השום, העגבניות והפלפל. מוסיפים את שאר החומרים ומערבבים. מביאים לרתיחה ומנמיכים את הלהבה. מכניסים את הקציצות אחת אחת ומבשלים 15 דקות.

השבוע הבא לא הולך להיות פשוט יותר, ואולי אף קשה מנשוא. יהיו ימים שאצטרך לתת לשמש להניח את כתפה עלי, לגשת לאהובי לעטוף ולהתעטף. היום, יותר מתמיד, חשוב לדעת שאנחנו אחד.

שלכם,

דלית גבירצמן

dalit@gvirtsman.com

הקלות לרוכשים או מוכרים דירה בישראל בתקופת הקורונה

הקלות לרוכשים או מוכרים דירה בישראל בתקופת הקורונה

מאת: עו"ד שרון אריאלי

בשורה לתושבי החוץ אשר נמצאים בעיצומה של עסקת נדל"ן (מכירה/רכישה) בישראל ואינם יכולים להשלים את העסקה מאחר והם נדרשים לשלוח מסמכים מאומתים ע"י נציג קונסול ישראל בקונסוליה המקומית, אשר בשל מצב החירום סגורה לקבלת קהל.

Photo by iStock/Chan2545

רשויות המיסוי ולשכת רישום המקרקעין, אשר בימים כתיקונם מקפידות על פרשנות מצומצמת של התקנות ואינן מאפשרות דחיית מועדי דיווח ו/או אימותיי חתימה על מסמכי עסקת מקרקעין, מוכנות כיום להקל בשל המצב החריג והמגבלות המחמירות אשר הושתו על ידי הממשלה בישראל על פעילות המשק ועל פעילות המגזר הציבורי, ועל כן קבעו בין היתר הקלות והסדרים בחוקים שונים ובכללם בתחום המיסוי.

בהתאם לתקנות החדשות – תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (דחיית תקופות בענייני הליכי מס) אושרה דחיית מועדים מסוימים הקבועים בחוק מיסוי מקרקעין, ובעיקר בנושאי מיסוי נדל"ן מורכבים, כמו למשל הבקשה להקטנת המקדמה בגין מס השבח של המוכר, הגשת השגה ו/או ערר על שומה קיימת, תיקוני שומה, הודעות שונות בנוגע לפרויקטים בתחום ההתחדשות העירונית… בכל הנושאים הללו ניתנה אורכה לפיה בעסקאות אשר מבוצעות בתקופה הקובעת (22.3.2020 – 31.5.2020) תקופה זו לא תובא במניין הימים והמועדים יידחו בהתאם.

הקלות נוספות ניתנו בכל נושא אימות החתימה על ידי עורכי דין. בעניין זה הוציאה רשות המיסים ולשכת רישום המקרקעין הוראה לפיה ניתן לאמת חתימות גם באמצעים ויזואליים ואף ניתן לצרף תצהיר מיוחד על ידי עורך הדין המצהיר את דרך אימות החתימה על המסמכים.

כדוגמא לכך, ברישומי הערת אזהרה (אשר מאפשרת את יציאתה לפועל של עסקת המקרקעין) וברישומי ירושה באופן מקוון יהא רשאי עורך הדין לאמת את חתימת מרשיו ואף להסביר להם את מהות הפעולה ואת תוצאותיה המשפטיות, גם באמצעים חזותיים. מתחת לחתימתו על נוסח האימות המופיע בבקשה, יתווסף הפירוט כדלהלן: "אני מאשר כי האימות נעשה בהיוועדות חזותית המתועדת אצלי, ואשר בוצעה בהתאם לכללים שנקבעו בהחלטות ועדת האתיקה של הלשכה".

חלק מההקלות חלות גם על תושבי החוץ ויקלו עליהם בהוצאה לפועל של עסקת המקרקעין בישראל. ניתן לסכם כי גם אם המצב אינו אידאלי ניתן להתעודד שלפחות בפן הבירוקרטי ישנן הקלות וניתן להנות מהן בתקופה זו במסגרת עסקאות מקרקעין בישראל.

*האמור לעיל הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ משפטי אשר מטבע הדברים דורש בחינה מעמיקה של כל מקרה לגופו.

וייס אריאלי, משרד עורכי דין (עם משרדים בישראל ובסיליקון וואלי)

Stav@weissarieli.com

www.weissarieli.com

+1(650)6700231